סקר מדבר יהודה ממשיך בכל הכוח; עונת החפירה השביעית של הסקר, שנעשה בשיתוף עם משרד המורשת וקמ"ט ארכיאולוגיה במנהל האזרחי, התקיימה בחודש החולף בהשתתפות מאות מתנדבים, שביקשו להתנתק מהחדשות ולהכנס למציאות מקבילה, שונה ומשחררת. והממצאים? נראה שהמדבר אף פעם לא מכזיב

"זה היה מדהים. השכם בבוקר, כל יום במשך שבועיים, התקבצו במחנה שלנו במדבר עשרות רבות של אנשים, נרגשים לרדת למערה ולהתחיל לחפור". העיניים של אמיר גנור, מנהל היחידה למניעת שוד ברשות, נוצצות. שועל ותיק שכמותו כבר ראה דבר או שניים, אבל עוצמת ההיענות לחפירות המדבר תפסה גם אותו בהפתעה. "כל אחד מהמשתתפים רצה להיות הראשון שמגיע למערה, לתפוס את הנקודה הכי טובה, ולהתחיל לחפור. קיבלתי שיחות טלפון מאנשים שכמה ימים מראש, ניסו לתפוס נקודה מסוימת בחפירות. אחד התקשר ואמר לי "אני רוצה להיות בתוך המערה" ואחר – ביקש להיות בפינה ההיא".

את ההיענות יוצאת הדופן לחפירות אמיר מסביר בכמיהה של אנשים היום, לברוח קצת למקום בלי קליטה, בלי מלחמה, בלי חדשות – למעט חדשות טובות.

מאות מערות נסקרו

בשבע השנים האחרונות פועלת היחידה למניעת שוד במדבר יהודה במטרה להגיע לממצאים  שחבויים עדיין במערות ובנקיקים. "היתה תקופה של כמה עשרות שנים, שבמהלכן אף ארכיאולוג לא עבד במדבר בצורה מסודרת והיחידים שפעלו בו ללא לאות היו שודדי העתיקות" אומר גנור. "המבצע שלנו ביקש להחזיר את המשילות למדבר, לחפש ולהציל את נכסי התרבות שנותרו שם. הגענו לכמעט 850 מערות, כל אחת מהן קיבלה טיפול מיוחד: צילומים, חתכים, בדיקות, תיעוד ואיסוף הממצאים. בעונה הנוכחית, חזרנו למערות המורבעאת".

תגלית מדהימה של כ-182 פפירוסים: מערות מורבעאת – כך הכל התחיל

מערות מורבעאת נחפרו בשנת 1951 ע"י האב רולאן דה וו, מנהל בית הספר הפרנציסקני בירושלים. דה וו חפר בתחילה בקומראן, אך הסתבר לו שעדיין מגיעות לשוק העתיקות בבית לחם ובירושלים מגילות ממקור אחר. הוא פנה ל"מקומיים" בבקשה שיספרו לו מהיכן מגיעות אותן מגילות, ולבסוף הם כיוונו אותו – לאחר שכנועים רבים, כ-18 קילומטר דרומה מהיכן שעבד, אל ואדי מורבעאת.

 הוא העביר את משלחת החפירות מקומראן למורבעאת, ולמרבה ההשתאות – בחפירה זו נתגלה צרור של כ-182 (!) פפירוסים. בין התגליות המסעירות שמצא, היו גם המכתבים המפורסמים משמעון בר כוכבא אל קציני המרד. דה וו סיים לחפור, פרסם דוח בצרפתית, המסתמך על שיטות החפירה שהיו נהוגות ב-1951, ולאחר מכן עזב את המערות. לרוע המזל, מי שלא עזב את המערות, מאז ועד לא מזמן, היו השודדים, שהמשיכו לפקוד ולשדוד את המקום.

מערה "קטנה" – הענות ציבורית גדולה

"כשהגענו לתעד מחדש את המערות כחלק מהסקר, הבנו שעדיין יש שם ממצאים שממתינים להתגלות", אומר אמיר. "אמנם, רוב המערות היו שדודות והפוכות לחלוטין, אבל בכל זאת הצלחנו לדלות מהן מידע רב ערך. למעשה אפשר לומר שמערת המורבעאת, היא אחת המערות הכי עשירות בממצא שהתגלו במדבר יהודה" מוסיף אמיר.

"בשל חשיבות וגודל הפרויקט, עלה הרעיון להזמין את הציבור הרחב", משתף אמיר. "בסיבוב הראשון, עשינו את זה במקביל לקורונה".

כך, הוקם מחנה מקורה במצוקי דרגות. תחת אחת החממות הקימו המתנדבים את האוהלים האישיים שלהם, תחת חממה אחרת – נוסדו חדר אוכל, חדר תדריכים וחדר הרצאות. "בנוסף, הבאנו לשטח מכולות ציוד,  גנרטורים,  מקלחות, שירותים וקרון אבטחה. למעשה, בנינו מעין שלוחה של רשות העתיקות במדבר" אומר אמיר בחיוך. "בתחילת הדרך שלחנו מספר הודעות WhatsApp וכמה מיילים. להפתעתנו, הקריאה קיבלה תגובה חיובית, והציבור הצביע ברגליים והגיע".

"השמועה עשתה כנפיים"

"משנה לשנה, ההיענות גדלה, החוויה עוברת מפה לאוזן, וראינו את המדבר התעורר לחיים. "בשנה שעברה היה לנו כמה עשרות מתנדבים. השנה – בסיוע פרסום תקשורתי של ממצא שיצא מהחפירה והדליק אצל אנשים את יצר הסקרנות והגילוי- גדלנו ועמדנו על כמה מאות. גם הצורך באסקפיזם בתקופה הזו הביא אנשים למדבר".

כולם היו בני

"בנוסף על כל האתגרים שמביאה איתה חפירה רגילה, היו לנו אתגרים בטיחותיים משמעותיים. זה לא פשוט – לשלוח אנשים לעבוד על שפת המצוק, להוביל אותם לשם בדרך לא דרך- בשביל עיזים, להלין אותם בלילה, וכל זה – כשברקע המצב הביטחוני הקשה. זו הייתה אחריות כבדה. השקענו בבטיחות מאמץ גדול, כאילו כולם ילדים שלנו. בדקנו בציציות מי יכול לרדת למצוק ומי לא, אם יש להם מספיק בקבוקי מים, האם כולם לקחו נישמיות. לצורך העניין גייסנו נעזרנו במדרכים מהמרכז הארכיאולוגי, דניאל ויינברגר וחסיה עזימי הנהדרים עזרו מאוד עם ריכוז וניהול המתנדבים, וזו ההזדמנות להודוםת גם לעינת קאשי, לאנשי הלוגיסטיקה וליאסר אלעמור. אני רוצה לומר תודה לכל מי שסייע. עשינו פה קיבוץ יכולות של רשות העתיקות, והתוצאה מדהימה ומרגשת".

בלילות, המתנדבים קיבלו הרצאה ‫ממומחי רשות העתיקות. "הגיעו אנשים ערכיים ונפלאים מכל הארץ. הפכנו לקבוצה חברתית. אנחנו שומרים על קשר, יש לנו קבוצת וואטסאפ של מאות אנשים. היו שם אנשים מכל חלקי הארץ, ‫מרמת הגולן ועד הדרום, ‫מההתנחלויות מהקיבוצים, מכל הגילאים (הכי מבוגר היה בן 80!). בנוסף, הגיעו אנשים שבדיוק השתחררו ‫משירות מילואים ממושך. אחרי ש"בילו" חמישה חודשים בחטיבה ‫כזו או אחרת, הם החליטו לבוא בשביל לשנות את האווירה, לנקות את הראש, ולקבל קצת שפיות".

ממצאים שאין בשום מקום אחר בארץ

בשל האקלים היבש הייחודי של מדבר יהודה, משתמרים בו ממצאים שאין בשום מקום אחר בארץ. "מצאנו ממצאים אורגניים, עשרות בדים בצבעים שונים – סגול, ירוק, ארגמן, צהוב, מצאנו עורות, זרעים, ואפילו קטעי פפירוסים כתובים ביוונית – הכל במצב השתמרות מרשים ביותר.  אני מניח שהמעבדה לחומרים אורגניים ברשות העתיקות תעבוד על הממצאים עוד שנים רבות. אחת האטרקציות הגדולות, הייתה למשל קערת עץ,  קערה שלמה, עשויה עץ. כמה ארכיאולוגים זוכים למצוא קערת עץ?! כמה כאלה יש בארץ? רק במדבר יהודה יש. ממצא מעניין נוסף היה חותם גליל קטן (2.5 סנטימטרים), עשוי אבן שחורה. אנחנו עדיין לא יודעים מאיזו תקופה הוא, איך – ולמה הגיע לאותה מערה, אבל זה ממצא חריג ומעניין ביותר!"

לסיכום

"הצלחנו לנהל חפירה מדעית מקצועית, ובמקביל – להחזיר את מאות המתנדבים הבייתה בשלום, עם חיוך על הפנים וחוויה שלא תישכח. זו הייתה הזדמנות ‫יוצאת דופן עבור אנשים, להשתתף ‫בעשייה הארכיאולוגית, ‫ולגעת פיזית בהיסטוריה של כולנו.

תם אך לא נשלם – מתי החפירה הקהילתית הבאה?

"הי", צוחק אמיר. "תנו רגע להתאושש".