סלבה קלינדוחוב מתחום טיפול בממצאים שימר עד היום מאות פריטים מוזיאליים, והיד עוד נטויה! החלום שלו, הוא שיום אחד יצליח להעביר את אהבת המקצוע לסטודנטים משלו. בינתיים, בזמנו הפנוי, הוא מקים תערוכת אמנות עכשווית עם אמנים פליטים מרוסיה ואוקראינה

מקום מגורים? הרכב משפחתי?

ירושלים, נשוי. אשתי מגיעה מרקע דומה, היא אוצרת ומשמרת.

מה תפקידך הנוכחי ברשות העתיקות?

"עובד כשנה בצוות השימור כמשמר קרמיקה. אני עושה אנליזה של החומרים שמגיעים אלי, מחזק ומרכיב שברי חרסים, ומדביק אותם לכדי חפצים. לעיתים אני גם עושה השלמות, אם צריך. התפקיד דורש ממני להיות תמיד בריכוז, הרבה סבלנות, זיכרון טוב ואופטימיות".

איך הגעת לרשות העתיקות ומה הביא אותך דווקא לכאן?

"עבדתי כמרצה לשימור באקדמיה לאמנות, וכמשמר אמנות (ציורים, איקונות ופרסקו וכו') ברוזידו – שהוא מוזיאון המדינה ומרכז תערוכות במוסקבה. המוזיאון מאוד דומה לרשות העתיקות. יש בו אוסף רב תחומי ענק שמאחד במחסנים כמות אדירה של יצירות, חפצים, ופסלים – מימי הביניים ועד לאומנות עכשווית.
נדמה לי, שמה שהביא אותי לכאן הם בעיקר אהבה ומזל. אהבה ליצירת פסלים, ומזל שפגשתי את האנשים שהכירו לי את יוסף המשמר. הוזמנתי לתערוכה קבוצתית, ובה הכרתי את האנשים המדהימים- האומן לאוניד זייגר והפסל בוריס כץ. במהלך שיחתנו, הם שאלו אם יש לי ניסיון בעבודה עם חרס או בשימור קרמיקה. אמרתי 'כן', ובתשובה הם אמרו מייד 'מצלצלים ליוסף (בוקנגולץ)!' לאחר זמן קצר, הצטרפתי לצוות רשות העתיקות.
כשהגעתי, הייתי רגיל לאמנות חד ממדית (ציורים, איקונות, פרסקו וכו'). האתגר הראשון שניצב בפני בעבודה ברשות היה המעבר לשימור קרמיקה. אנו עובדים עם דברים תלת-ממדיים, ובהתחלה היה קשה להתרגל לחשוב בצורה הזו."

היה פרויקט שהתחברת אליו במיוחד?

"כל אדם זוכר את ההתנסות הראשונה שלו. בתחילת עבודתי במעבדה בהר חוצבים, יוסף נתן לי לחבר קנקן ענק, שאני לא יכול לשכוח. בהתחלה הוא הביא עגלה שלמה של שברים, של משהו שכיסה לפני כן את כל השולחנות. לפרויקט הזה הקדשתי כחודש, ובמהלכו חיזקתי את הידע שלי בתחום. למדתי המון ניואנסים מקצועיים, ובסופו של דבר יצא קנקן בגובה מטר".

כלי עזר אהוב במיוחד בעבודה?

"חד-משמעית, סקלפל (איזמל). לדעתי זה מטה קסם לרוב המשמרים. בלעדיו פשוט אי אפשר לעבוד".

חוץ מעבודה, מה מעסיק אותך בימים אלו?

"אני עוסק עכשיו בפרויקט, שנועד לאנשים שברחו משטחי המלחמה באוקראינה ורוסיה. המטרה שלי היא לחבר את האנשים האלו לעולם האמנות הישראלית. הפרויקט כולל סדנאות – טיולים בירושלים, עם אמנים ובסוף הפרויקט יצירת תערוכת אמנות עכשווית – "הז(ה)רה". התערוכה היא בעצם תוצאה של מפגש מרתק בין עולמם של אמנים פליטים/עולים מרוסיה ואוקראינה, לבין המציאות הישראלית. התערוכה מאפשרת לראות מציאות מוכרת באור חדש, המוביל לגילוי רעיונות חדשים והבנה מעמיקה יותר של מציאות". ליחצו על הלינק להגיע לתערוכה

מה החלום המקצועי שלך?
"החלום או השאיפה שלי היא שיום אחד יגידו עלי – "תסתכלו כמה הסטודנטים שלו אוהבים את המקצוע שלהם!"

אם לא היית בתפקידך הנוכחי, במה היית עוסק?
"הייתי מארגן פרויקטים חינוכיים, תערוכות וסדנאות לדור הצעיר (בני נוער וסטודנטים). המטרה היא לעורר בהם השראה בהישגי הארכיאולוגיה והשימור הישראלי המודרני ולהסב את תשומת לבם לכך שרק ביחד ובשיתוף פעולה, נוכל לשמר את מורשת אבותינו".

אם היית חייב לבחור, באיזו תקופה ארכיאולוגית היית רוצה לחיות ומדוע?
"הודות למקצוע הייחודי שלי, במובן מסוים, אני יכול לנסוע בזמן, ללא מכונת זמן. כשאני משחזר חפץ, אני מרגיש שאני פוגש את האדם שיצר אותו ולהבין הרבה על חייו. זו שיחה בלי מילים. הרבה אנשים שיש להם את ההזדמנות לגעת בחפצים עתיקים מעידים על כך. אחרי כל ה'סיורים' שעשיתי במעבדה, אל התקופות השונות, יש לי רק תובנה אחת: טוב לחיות במציאות שלנו".

איזו דמות היסטורית או תנכ"ית היית רוצה לפגוש ועל מה היית מדבר איתה?
"אני מרגיש שעכשיו הייתי רוצה לפגוש את בוריס שץ, מייסד בצלאל. בשיחתנו הייתי שמח לשמוע על מטרותיו וחלומותיו. שץ בשבילי הוא סמל לאדם בעל יוזמה טובה, שהגשים את חלומותיו".

מה המוטו שלך לחיים?
"ללמוד, לשמור וללמד".

מסר לסיום לעובדי הרשות?
"אתן ואתם תמיד מוזמנים למעבדה, לדבר על פרויקטים חדשים".

לסיום, קבלו עובדות מפתיעות על סלבה:

1. התחביב שלו הוא לצלם פרחים.
2. בסך הכל, שימר ושחזר יותר מ-300 פריטים מוזיאליים (ציורים, איקונות, קרמיקה וכו').

טוב שבאת סלבה!