ממש מתחת לאף של כולנו, מתנהל פרויקט בעל שם מסקרן – "פרסום חובות חפירות עבר". בשיחה מרתקת עם ד"ר איילת דיין, מנהלת הפרויקט, היא מגלה לנו איך הגענו למצב שבו חפירות רבות טרם פורסמו, משתפת באתגרים' ומספרת על הנסיון לסחוף חוקרים בארץ ובעולם להצטרף אליה למשימה 

האם שמעתם על פרויקט "פרסום חובות חפירות עבר"? אם שמעתם, אתם כבר יודעים שמדובר בפרויקט מרתק, שמתנהל מזה מספר שנים ונושא פירות יפים. אם לא התוודעתם אליו, אנחנו קצת מקנאים בכם, כי אתם עומדים לגלות אוצרות חבויים, תרתי משמע.  

אז במה בעצם מדובר? רשות הדיבור למנהלת הפרויקט, ד"ר איילת דיין:  

"בשנת 2019 היו ברשות העתיקות כ-3600 חפירות שהמתינו לפרסום. לאט לאט, הצלחנו לצמצם את הפער, וכיום – יש כבר כ-1400 חפירות בהמתנה לפרסום. זו התקדמות יפה מאוד, אבל עדיין נשארה לנו עוד הרבה עבודה". 

הפרויקט יצא לדרך לפני שלוש שנים וחצי, כאשר, כאמור, המטרה המרכזית הייתה לצמצם את חובות הפרסום של חפירות רשות העתיקות ואגף העתיקות והמוזיאונים. אבל המחקר המחודש, הוא בעל ערך גדול הרבה יותר.  

מ"אז" יצא מתוק 😉 חקר הממצאים הישנים נהנה מהקדמה הטכנולוגית 

"מיפוי המידע, ששכב שנים והעלה אבק בתיקי הארכיון, לצד איתור פיזי של ממצאי החפירות, שפך אור על אוצרות שנשכחו זה מכבר", חושפת ד"ר דיין. "כיום, אפשר להביא אותם לפרסום ראוי, לעיתים אפילו מורחב מזה שיועד להם בתחילה. אנחנו גם נהנים מהקדמה הטכנולוגית: כיום, המצב שונה מבעבר, כי יש בידינו כלים, שבאמצעותם אנחנו יכולים לנתח את הממצאים בשיטות חדשניות ובטכנולוגיות מתקדמות, שלא היו קיימות בתקופה בה החפירות בוצעו בפועל".  

אז אולי מוטב לחכות עם כתיבת המאמרים כדי ליהנות מטכנולוגיה מתקדמת עוד יותר?

"אני לא ממליצה לחוקרות ולחוקרי הרשות לדחות את הכתיבה שלהם, להיפך. חלק מהנושאים המעניינים ביותר שגילינו, נחשפו ללא צורך בשימוש באותן שיטות מתקדמות, חלקם אף יוצגו בקונגרס הארכיאולוגי ה-48 (היום, 3 באפריל). למידע שנחשף יש ערך עצום, ואסור לנו לוותר עליו ולחכות.  

תארי לעצמך לאיזו התקדמות מקצועית ומחקרית היו מגיעים החופרים המקוריים של החפירה, לו הייתה להם היכולת לשבת על המחקר בזמן אמת. תארי לעצמך, שהמידע הזה היה מפורסם קודם, היום, הוא כבר היה מוטמע במערכי השיעור באקדמיה, מאות סטודנטים היו מכירים אותו, וכך למעשה, היה משרת את המחקר המודרני". 

איך בעצם בכלל הגענו למצב של "חובות חפירה"?  

"בשנותיה הראשונות של המדינה נערכו חפירות ארכיאולוגיות רבות בשל הפיתוח המואץ, אך רבות מהן מעולם לא פורסמו. רבים מהארכיאולוגים שניהלו את החפירות הישנות הלכו לעולמם, ואילו אחרים פרשו לגמלאות."  

על מנת להנגיש לציבור את המידע על החפירות הללו, הקימה רשות העתיקות בשנת 2021 מאגר נתונים בשם פאביסה, שיכלול את תמצית המידע מתיקי החפירה ודו"ח מסכם של ממצאי החפירה. 

מפעל תיעוד זה, שבעתיד ימוחשב במלואו, יימשך עד שהמאגר יכלול מידע על כל חפירות העבר שטרם זכו לפרסום. פאביסה משמשת במה לפרסום סופי עבור חפירות קטנות שלא נדרש עבורן טיפול תכני עמוק. חפירות קטנות עד בינוניות אנחנו מפרסמים בחדשות ארכיאולוגיות. אנחנו משתדלים לשלב פרסום של חפירות עבר יחד עם חפירות מאוחרות שנערכו באותו האתר". 

לכו חפשו! אתגרים בהתמודדות עם חובות עבר  

ד"ר דיין נמצאה מתאימה ללוות את החוקרים בפרויקט, לאחר שהיא התנסתה בדבר קודם בעצמה. "לפני כ-10 שנים, במסגרת הדוקטורט שלי, איתרתי כמה חפירות עבר בארכיון שלא פורסמו – פרסמתי אותן במסגרת הדוקטורט, ובהמשך – פרסמתי מאמר סינתזה על חפירת כפר טרומן שניהלה ורדה זוסמן בשנת 1958. בעתיד אפרסם חפירות נוספות.  

לפני 4 שנים פנו אלי לניהול הפרויקט, ומאז אני מתעסקת עם חפירות עבר. אני מנסה לעניין כמה שיותר חוקרים ברשות, באקדמיה בארץ ובעולם שייקחו חלק במפעל חשוב זה". 

איילת מבינה מקרוב את הקשיים והאתגרים העומדים בפני החוקרים. לדבריה "הקושי הראשון, ואולי המפתיע ביותר, הוא איתור החפירות שלא פורסמו. הן לא ממתינות לנו בארכיון עם דגל בצבע צהוב זוהר ומחכות לנו שנפרסם אותן; אנחנו צריכים לחפש אותן בנרות – לפעמים משום שחלק מהחפירות תועדו לפני שנים רבות ברישום ידני. אמנם, חלק מהן עודכנו במערכת, אבל הרישום לא תמיד מדויק. עברנו על רשימות ידניות והצלבנו מידע עם המערכת הממוחשבת. 

בשלב הבא, התחלנו בתהליך איתור תיקי הארכיון והממצאים. גם כאן נתקלנו במהמורות: הארכיון עובר תהליך של דיגיטציה, חלק מהתיקים נשלחו לסריקה חיצונית, חלק לא קוטלגו לפי מס' ההרשאה הנכון. למרבה המזל, אנחנו זוכים לשיתוף פעולה מלא של צוות הארכיון. הם סייעו רבות באיתור תיקי החפירות והתוכניות – זו היתה משימה לא פשוטה, ואנו מודים מאוד לכל מי שעזר." 

רגע, זה עוד לא הכל. 

"קושי נוסף ולא צפוי, הוא שהממצאים מפוזרים במחסנים שונים ברחבי הארץ. הרישום אמנם קיים, אבל צריך למצוא פיזית את הממצא שתועד. לא תמיד קל להגיע אליו; לפעמים הרישום היה לא מדויק. ממצאים שרשומים לא נמצאו- ובהרבה מקרים נמצאו יותר ממצאים מאשר קוטלגו. כל זה, דורש תיאום מול האוצרות וגורמים נוספים". גם כאן ד"ר דיין מבקשת לפרגן – הפעם לתחום אוצרות המדינה, שמסייע רבות בפרויקט: "בלעדיהם – לא היינו יכולים להתקדם". 

ה'שידוכים' של ד"ר דיין 

חלק אינטגרלי בעבודתה של ד"ר דיין הוא לצוות פרוייקטים לחוקרים, או אם תרצו – לשדך ביניהם. באופן טבעי, לפרויקטים מעניינים, היא מצאה בקלות יחסית חוקרים שיטפלו בהם. ומה לגבי היתר? "בפרויקטים פחות מעניינים, שלא נמצאו להם חוקרים – הגשנו דוחות סופיים לפאביסה או לחדשות ארכיאולוגיות". 

בנוסף, ישנם פרויקטים ענקיים – שכולם מכירים: חפירות בית שאן, מרשה, בית גוברין, קיסריה, בניאס. חלקם נערכו לפני שנים רבות ולא זכו לפרסום סופי של כל עונות החפירה. "פרויקטים אלה מתוקצבים, והם חלק מתוכנית העבודה שלנו". 

פרויקט מעניין שלא רבים שמעו עליו, הוא מעיבוד חומר של חפירות שהתרחשו בשנים 1948-1949, במהלך חפירות שנערכו באותן שנים ביפו, נמצאו יומנים שנכתבו בכתב יד מחובר באנגלית. ד"ר יואב ארבל פיענח את היומנים ואיתר את כל ממצאי החפירות והגיש דו"ח סופי עבורן". 

ארכיאולוגים ותיקים וצעירים – כולם מרוויחים 

"מהפרויקט המרתק הזה", אומרת ד"ר דיין, "כולם יוצאים נשכרים. ארכיאולוגים צעירים יכולים להתנסות במחקר ופרסום של חפירות פשוטות והגשת דו"ח סופי לחדשות ארכיאולוגיות, ואילו הוותיקים לוקחים על עצמם את  החפירות המורכבות, שנדרש עבורן ניתוח מידע מתיק הארכיון לצד מיומנות באיתור הממצאים. גם האקדמיה לוקחת חלק: כשמדובר בחפירות גדולות ומורכבות, נדרש לבצע מחקר מקיף יותר.  אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם האקדמיה, וכך אנחנו מצליחים לצמצם את החוב הפרסומי של רשות העתיקות – וגם האקדמיה מרחיבה את תחומי המחקר שלה. בנוסף, שיתוף הפעולה מאפשר העסקת חוקרים צעירים שהם דור העתיד שלנו. רבים מהם תוכלו לראות מציגים (היום, 3/4/2023) בקונגרס".  

ד"ר דיין, משפט לסיכום? 

"מחקר חפירות העבר מאתגר ומרתק, וארכיאולוגים רבים – הן ברשות העתיקות והן במוסדות אקדמאיים בארץ ובעולם מתעניינים ולוקחים חלק בפרויקט. אני ממליצה בחום לכל מי שיכול להגיע לקונגרס הארכיאולוגי, לבוא ולשמוע. עומד להיות מפתיע ומעניין!"