בין הרחובות אגרון והלל, סמוך מאוד לשער יפו, על פני חלקת קרקע המיוערת בדלילות בעצי אלון, ברוש ואורנים עתיקים, שוכן בית הקברות ממילא – בית קברות מוסלמי מהתקופה האיובית/ממלוכית, אשר לו יסודות אף קדומים יותר. במרכז בית הקברות בריכה ענקית קדומה, ולצידו אתר נוסף המכונה "מערת האריה".

מדוע נקרא המקום ממילא? יש לכך מספר גרסאות

הנזיר ברנהרד, שביקר בירושלים בשנת 870 לערך, מספר ש"כמָייל מערבית לעיר ירושלים, נמצאת כנסייתה של ממילא הקדושה, הכוללת את גופותיהם של (נוצרים) רבים שנרצחו על ידי הסרצנים (הפרסים)". לפי גרסה זו, מקור השם הוא בכנסייה ביזנטית, שהוקמה באזור לכבוד אשה קדושה בשם ממילא.

בשנים 1694-1693 סייר כאן חוקר האסלאם, שיח' עבד אל-ע'ני אל-נבולסי. אל-נבולסי כותב כי "אומרים כי השם המקורי הוא "מא מן אללה" (זה שהוענק על ידי אלוהים), ולפעמים קוראים למקום "באב אללה" (שער אלוהים) או "זיתון אל-מילא".

יש אומרים, כי מקור השם או מהמונח "מאי מן אללה" – מים מאלוהים, הרומז לבריכת המים הגדולה שנמצאה בשטח בית הקברות.

גרסה אחרת, מודרנית יותר, מעלה את הסברה כי השם "ממילא" מקורו בבריכה, שנבנתה הודות לתרומה של אשה רומאית בשם ממילא, או מקסימילה.

במקורות יהודים מסוימים, אגב, נקרא המקום "בית מילוא".

מערת האריה

אגדות רבות נקשרו בבית הקברות. העתיקה שבהן, מזכירה את "מערת האריה" – הנמצאת כיום בלב גן העצמאות הסמוך ובעת העתיקה – בתוך שטחו של בית הקברות. על פי האגדה, אריה שמר על עצמות המתים שנקברו במערה.

עד היום, הדיעות חלוקות בשאלה – של מי הן העצמות עליהן שומר האריה במערת הקבורה; האם אלה עצמות נוצרים שנרצחו בכיבוש הפרסי (614 לסה"נ), או שמא מדובר ביהודים שנטבחו ע"י היוונים – או, האם מדובר בכלל בגופותיהם של קדושים מוסלמים.

על ההיסטוריה של בית הקברות

לבית הקברות הנוכחי, קדם בית קברות צלבני, שבו נקברו הכמרים של כנסיית הקבר ודמויות חשובות בירושלים הצלבנית. כמה מהקברים המפוארים הללו, אותרו במאה ה-19 על ידי הארכיאולוג הצרפתי שרל קלרמון-גאנו. בית הקברות ממילא – כפי שמוכר במתכונתו הנוכחית, הוקם עם בניית הקבר המפואר והבולט מכל האחרים – תּוּרְבָּת כּוּבָּכִּיָה- קברו של מושל צפת בתקופה הממלוכית – עָלָאא' א-דין אָידוּרְדָי אל כּוּבָּאכִּי. האחרון ביקש להיקבר בירושלים, ושקברו יבנה מחלקי קברים של כמרים מכנסיית הקבר, שנקברו במקום. בקשתו קוימה, והוא נקבר בשטח שהיה אז ריק מיישוב. לאחר הצבת מבנה "הכובכיה" ביקשו מוסלמים נוספים להקבר סביב קבר זה, וכך נוצר, למעשה, בית קברות מוסלמי באזור זה.

למעשה, לפי ספרו של ההיסטוריון המוסלמי מוג'יר א-דין אל-עוליימי (1522-1456), שהוא המקור ההיסטורי העיקרי שממנו ניתן ללמוד על תולדות בית הקברות המוסלמי, כבר במאה ה-8 נקברו במקום אנשי דת מוסלמיים חשובים. בנוסף, במַסָּה של אל-ואסיטי, שהיה מטיף במסגד אל-אקצא, "ממילא" מוזכרת כבית קברות מוסלמי חשוב כבר במאה ה-11. לפי המסורת, בקיץ 1099 נקברו ב"ממילא" 70,000 מוסלמים בעת הכיבוש הצלבני.

על סגנונות הכיתוב המופיעים על המצבות המוסלמיות

מלבד ההיסטוריה והמסתורין, פותח בית הקברות גם פתח לתרבות המוסלמית ולאנשים הקבורים בו; נעזרנו במוסטפה חוסיין, ארכיאולוג ומפקח במרחב ירושלים, על מנת להבין יותר.

מוסטפה הסביר לנו על אחד הדברים המרתקים והבולטים בבית הקברות, והוא סגנונות הכיתוב על המצבות המוסלמיות.

באופן כללי, ישנם שלושה סגנונות כיתוב:

הפשוט ביותר – כולל משפט פתיחה של הקוראן, את שם הנקבר, ברכה לנפטר ותאריך פטירתו.

כתובת מורכבת יותר תכלול גם פסוק מהקוראן

וכתובת בסגנון משוכלל אפילו יותר, תציין גם פסוקי שירה שמהללים את הנפטר.

בבית הקברות ניתן לראות דוגמאות לשלושת הסגנונות, כאשר הדוגמא הבולטת ביותר לסגנון המשוכלל היא מצבתו של אל קוריישי, שאף בה מסתתרת תעלומה קטנה.

מוחמד בן אחמד בן אבראהים, הידוע כאבו עבדאללה אל-קוריישי אל-האשמי, נולד בשנת 1150 ב"אי הירוק" בדרום ספרד. שבט אל-קוריישי נמנה על השבטים הבולטים והחזקים במכה ובחצי האי ערב, וזהו גם שבטו של הנביא מוחמד. על פי המקורות, הגיע השיח' אל-קוריישי מספרד דרך פוסטאט שבמצרים (חלק מקהיר של היום) לביקור בירושלים, ונפטר כאן בשנת 1202.

אל-קוריישי היה חכם צופי מפורסם, בעל יכולות ריפוי, והוא אסף סביבו כ-600 תלמידים בזאויה (בית התבודדות) שלו בירושלים. קברו של אל-קוריישי היה יעד לעלייה לרגל (זיארה), מפני שנמנה על בכירי המלומדים הצופיים בזמנו.

על מצבתו של אל קוריישי מוזכר במפורש שם בית הקברות "ממילא": "במקום שנקרא ממילא, היכן שיורד אור הרחמים בלילה וביום" משורה זו, ניתן ללמוד שממילא נחשב למקום עם נוכחות אלוהית, מקום שמחבר בין שמים לארץ. לכן, תפילה במקום זה תישמע היטב.

אך הייחודיות של המצבה אינה רק בתוכנה, אלא בעיקר בכתיבתה; זוהי המצבה היחידה בבית הקברות הכתובה בשפה התורכית, וזאת על אף שאל-קוריישי לא היה תורכי – אלא ערבי שנפטר בשנת 1202, בתקופה האיובית – זמן רב לפני שהעות'מאניים כבשו את ירושלים.

איך ניתן להסביר זאת?

מחקירת הקבר, נמצא כי הקבר שופץ בשנת 1322 ואילו המצבה הנוכחית מתוארכת לשנת 1557. מסתבר שבתקופה העות'מאנית, התפתחה תופעה שהתרחבה מאוד בקרב האיסלאם העממי –  ביקור ועלייה לרגל אל קברי צדיקים מוסלמים. קברי צוּפים מפורסמים, כקברו של השייח עבדאללה אל-קוריישי, הפכו למקום קדוש, והשלטון העות'מאני שתמך במנהג זה, מימן את שימור המצבות ואת חידושן.  מצבתו של אל קוריישי הייתה חלק ממיזם זה.