הוא אמן רב-תחומי, שימש כצלם הבית של האקדמיה לאמנות בבצלאל, הוציא דיסק כסולן בלהקת פאנק, וזוכר במיוחד תלוש משכורת של חייל רומאי מלפני 2000 שנים – קבלו את שי הלוי!
איפה אתה גר?
אני, גר בירושלים, עם אשתי נירה ושלושת ילדי בני ה-8, 13 ו-18.
איך הגעת לרשות העתיקות ומה הביא אותך דווקא לכאן?
עד שנת 2018 הייתי עובד מן החוץ והועסקתי בפרויקט של תיעוד המגילות. שם, נדבקתי בחיידק הארכיאולוגיה, שבהשפעתו עזבתי את הסטודיו המסחרי בו עבדתי, והצטרפתי לארגון. לפני כן, הייתי צלם הבית של האקדמיה לאמנות בבצלאל, מרצה, ועוד.
כמה שנים אתה ברשות העתיקות?
אני נמצא ברשות כבר משנת 2010. כלומר, 13 שנים.
מה הפרויקט שהכי התחברת אליו?
אנשים מכירים אותי מפרויקט המגילות. רובם חושבים שהפרויקט עוסק רק במגילות מדבר יהודה, הם מכירים בעיקר את קומראן, אבל למעשה, אנחנו עוסקים בכתבים רבים.
המגילות מאפשרות לי מגע בלתי אמצעי עם ההיסטוריה: באחת המגילות זיהיתי טביעת אצבע על המגילה. בפעם אחרת קראתי תלוש שכר של חייל רומאי, והיה גם שיר של וירגיליוס, ככל הנראה, שחייל רומאי תלה אותו מעל המיטה שלו במצדה. אלו תופעות אנושיות שאני פוגש על בסיס יומי, פנים אל פנים, וזה מרתק אותי.
בשלוש השנים האחרונות אני עובד עם ורדית שוטן-הלל בעתלית. אנחנו מתחקים אחר צעדיה של המשלחת הארכיאולוגית של וודינגטון משנות ה-30 של המאה ה-20. זו הייתה משלחת שערכה סקר ומחקר ארכיאולוגי במזרח התיכון. הם הגיעו ממצרים לישראל, ותיעדו, בין השאר, את מבצר עתלית. לורדית היה רעיון יפה, להתחקות אחר הצילומים שהם ערכו במבצר ולשחזר אותם. למעשה, אני הולך בעקבות צעדים של צלם אחר. זה פרויקט מאתגר ומעניין עבורי כצלם בעידן הדיגיטאלי.
פרויקט נוסף שאהבתי הוא המחקר בהר ציון, שלאחרונה גם התפרסם בתקשורת תחת הכותרת "דרישת שלום ייחודית בצורת כתובת גרפיטי של האביר הנערץ אדריאן פון בובנברג". יחד עם מיכאל טשרנין, סקרנו כתובות צליינים במתחם קבר דוד, ובמהלך המחקר זיהינו סימנים שנעלמו מהעין; למעלה מ-40 כתובות בשפות שונות, לצד סמלים הראלדיים (סמלי אבירים מימי הביניים). הגילוי התאפשר באמצעות טכנולוגיות תיעוד מתקדמות שפותחו ברשות העתיקות כחלק ממחקר מגילות מדבר יהודה. טכנולוגיות אלה – RTI ו-צילום מולטיספקטראלי, נעזרות בהיטלי אור מזוויות שונות בשילוב שימוש באורכי גל שונים, ומאפשרות גילוי מחדש של פני השטח וזיהוי של כתובות שדהו, נשחקו ונמחקו לאורך השנים. בפרויקט זה, אהבתי את השילוב בין הטכנולוגיות. כשהשתמשנו בהן, הקירות התחילו לדבר". הצלחנו לעשות הקבלות ולהתחקות אחר דמויות היסטוריות, לזהות נוכחות היסטורית מגוונת ומאבקים פנימיים בתוך הקהילות שחיו באתר. הקירות סיפרו לנו סיפור.
מה אתה אוהב במיוחד בעבודה?
נכנסתי לעבודה מהצד של הצילום. אני אוהב את העיסוק בזמן. זה נושא שחוזר אצלי בעבודות אומנות שאני יוצר. כשגיליתי את הארכיאולוגיה, גיליתי רובד נוסף והרבה יותר עמוק, שיכול להעשיר את היצירות שלי. באמנות יש צד היסטורי; אנחנו רוכבים על כתפיים של אנשים אחרים. כשנפגשתי עם רשות העתיקות, פתאום ציר הזמן שלי לא התחיל בתחילת המאה ה-20 או בתולדות האמנות כפי שהיה באקדמיה. נפתח לי ממד רחב בהרבה, וראיתי שאני יכול ללכת אפילו עוד יותר אחורה בזמן ולהכיר את המניעים והביטויים האנושים היצירתיים שהביאו לצורות האומנות שאני פוגש בגלריות ובמוזיאונים.
במילים פשוטות: עד שפגשתי את הארכיאולוגיה, הרגשתי שכבר הגשמתי את עצמי כצלם, ובעבודה בארכיאולוגיה הצלחתי לייצר נרטיב אחר ועמוק. הבנתי שלכל יצירה יכולים להיות שורשים שהולכים הרבה יותר אחורה בזמן.
נושא הזמן, יחד עם טכנולוגיות צילומיות שמשלבות מחקר, מאוד קסם לי. השילוב בין שלושת העולמות – צילום, טכנולוגיה וארכיאולוגיה, הביא אותי להתעניינות בתחום.
מה רוב האנשים לא יודעים עליך?
אני אוהב לנגן, וכבר 30 שנה שאני מקפיד להיפגש עם שני חברים קבועים וטובים לנגן כל חמישי בלילה. בנוסף, במקביל לעבודה ברשות, אני גם אמן ועושה תערוכות. עובדה שלישית ואחרונה: אני מתנדב בארגון שנותן חינם חדרי חזרות למוסיקה והדרכה בהפקה עצמית לנוער בסיכון.
אם לא היית בתפקיד הנוכחי, במה היית עוסק?
אני לא מסוגל לדמיין דבר כזה. אני מאוד אוהב את מה שאני עושה. אבא שלי דחף אותי לעולם הצילום, בגיל 18 הוא אמר לי "אתה אוהב להסתובב ויש לך קוצים בתחת, קח לך תצלם" וזה מה שאני עושה מגיל 18 עד היום – אני צלם. כצלם, יש לי זכות ליצור היסטוריה קטנה בעצמי, היסטוריה ויזואלית.
