"תחשבו על הפוטנציאל: "300 ארכיאולוגים, חוקרים, משמרים, אנשי מנהלה ומטה, שהיו פזורים בין 5 מתקנים שונים באזור ירושלים, מגיעים לעבודה בבוקר בבנין אחד. כאן, מחכים להם כל הכלים שדרושים להם לביצוע העבודה, כל היכולות וכל המשאבים; אם חוקרת צריכה לבדוק משהו בספריה – היא עולה קומה, ואם נדרשת בדיקה אנליטית בממצא, אז אפשר לקפוץ למעבדה, אם רוצים להיפגש, יש חדר ישיבות בכל קומה, ואם מעוניינים לערוך כנס, יש אודיטוריום מכובד של 250 מקומות."

כך אומר רענן כסלו, מנהל פרויקט הקריה הארכיאולוגית, ביושבו במשרד המאולתר שלו במה שמכונה אצלנו "בית הרשות".
סקירה זריזה של החלל, מעלה שולחן, כיסא, שידה עירומה, שולחן עגול לישיבות, ארגזים בתפזורת – לא משהו שמזכיר את המשרד המדוגם שממנו הגיע ראש מנהל השימור לשעבר, כשעבד בבית הגנן. "באנו לעבוד, וזה אתר בנייה", הוא מחייך.

בחדר הסמוך, יושב שלמה אשכנזי, שהגיע לכאן לאחר שסיים תפקידו כראש אגף לוגיסטיקה, תפעול וביטחון, ושניהם – מופקדים על המשימה המשמעותית של הקמת הקריה הלאומית לארכיאולוגיה של ארץ ישראל ע"ש ג'יי וג'ני שוטנשטיין.

הקריה הלאומית –מוקד לארכיאולוגיה הישראלית, מקום ממנו יצאו המחקר, החינוך, וההסברה של מורשת התרבות של ישראל לדורותיה, וכמובן – בית לעובדי הרשות, היא חלום שנרקם בימי אמיר דרורי, יצא לדרך בימי שוקה דורפמן ובניהול של עוזי דהרי, התקדם בימי ישראל חסון, ומקבל כעת תנופה מחודשת – כל הדרך עד להשלמתו, במעורבותו הגדולה של המנהל העכשווי, אלי אסקוזידו. עם כניסתו לתפקיד, הגדיר מנהל הרשות את השלמת הבניה והפעלת הבניין, כמשימה המרכזית של הארגון, והוא התחייב לגייס את התקציב החסר ולהשלים את הבניה עד סוף שנת 2022. לאחרונה, קבלה הרשות תרומה נדיבה ע"ס 3 מליון דולר מקרן לאונה והארי הלמסלי, וזו, לצד כספי מדינה נוספים, תסייע לסיים את השלמת התקציב של שלב א' של הפרויקט.  במקביל, גויס התקציב להשלמה מלאה של המבנה, מה שיאפשר סיום של כל הפרויקט במועד שנקבע.

הגבינה הארגונית זזה

פסיעה החוצה מהמשרדים של רענן ושלמה אל המסדרון, היא כניסה אל תוך מפעל בנייה ענק. הסיור באתר מחייב קסדה, ובמהלכו נתקלים בהרבה בטון חשוף, פועלים, רעשי ריתוך וניסור, וסרבלים צהובים.

צריך להפליג בדמיון לפחות חצי שנה מהיום, כדי לדמיין את המבנה כבנין משרדים מהוגן ומצוחצח, אבל רענן ושלמה רצים קדימה, ורואים את הפרויקט קורם עור וגידים, מדרגות וחלונות, לנגד עיניהם.

"לפרויקט שאיתו אנחנו מתמודדים, יש, למעשה, כמה רבדים", אומר רענן.

"רובד אחד, הוא פרויקט הבנייה עצמו, שהתנענו אותו מחדש בעזרת חברת ניהול וחברות בניה שעובדות באתר, ואנחנו עומדים בלוחות זמנים. אנחנו נמצאים כאן כל יום, עוקבים אחר תהליך הבנייה, ורואים שהפרויקט מתקדם.

צריך להבין, שאם בניית בית פרטי היא פרויקט מורכב, הרי שכאן העוצמה אדירה. אנחנו מדברים על שטח כולל של 36,000 מ"ר. הכל נעשה במכפלות של מאות. כל הפרויקט נבנה שלב אחרי שלב, נדבך אחרי נדבך, ויש כאן המון משתנים – כולל טופס ארבע מהעירייה, חיבור של חברת חשמל, אישור כבאות, פיתוח סביבתי – שביל גישה ביננו למוזיאון המקרא, פיתוח כיכרות שיובילו לכאן את הרכבים, ועוד ועוד."

"רובד נוסף", אומר שלמה, "הוא פרויקט המעבר, שהעובדים כבר מתחילים להיערך אליו. החל מחודש ספטמבר, יעברו בהדרגה 300 עובדים, בצורה מדורגת, לתוך הבניין, ואת זה צריך לעשות בלי לפגוע בעבודה השוטפת, בצורה זורמת ויעילה. זה פרויקט סופר מורכב, כי כידוע, באחריותנו לשמור על החפצים והממצאים החשובים ביותר, ואם יקרה משהו לממצא אחד תוך כדי המעבר, כל המעבר הזה נכשל."

רובד שלישי של טיפול בנושא הקריה הלאומית, הוא זה העוסק בתפיסת ההפעלה של הקריה – איך המקום יתנהל, מה הרעיון המסדר, לאיזה קהלים יפנה, החיבור עם המבנים הציבוריים במרחב וגם הבידול מהם, החוויה שנייצר, המיתוג, התוכנית השיווקית, ועוד.

"הרשות עומדת בפני רעידת אדמה במובן הארגוני", אומר רענן. "הגבינה של כולנו הולכת לזוז, ותהליך ההסתגלות לא יהיה פשוט" אומר רענן, אבל אם כולנו נבוא לתהליך ממקום טוב, המקום הזה יהיה חלון ראווה לארכיאולוגיה, לרשות העתיקות, למורשת ולשימור".

למעשה, הגבינה שלנו כבר זזה. אריזת הממצאים כבר החלה, ממש בימים אלה, באוצרות המדינה ובהר חוצבים.

"רק כדי להכין את החדר המאוקלם של הממצאים האורגניים לעבודה ולסדר אותם במקום, יידרשו שלושה חודשי עבודה של שלושה עובדים", אומר שלמה. "לחלק מהממצאים נבנות קופסאות חומציות מיוחדות, כדי שיעברו ללא פגע".

"ההעברה של אוצרות המדינה היא אחריות עצומה"

"יש מורכבויות רבות: הנה לדוגמה, מגילות מדבר יהודה – שנמצאות במרחק הליכה של 500 מ' מהקריה הלאומית, יידרשו שכירה של מכונית של ברינקס, כי אין שאלה לגבי אבטחה כשדנים בממצא חשוב שכזה. לגבי חדר המטבעות, רוברט קול הסביר לנו שמספיק שלוח אחד של מטבעות ייפול, ומידע יקר מפז יאבד לעולם – אי אפשר יהיה לקשר את המטבע לקונטקסט המדויק שלו. זו אחריות עצומה."

בימים אלה, נבנות עגלות ברוחב מיוחד, כדי שניתן יהיה להעביר בביטחה את הספרים הגדולים והנדירים השמורים בספרית רוקפלר, למעונם החדש. כדי להעמיס אותם אל המשאיות, צריך יהיה לפרוץ פתח מיוחד בקיר הגבס שבאזור הספרייה, על מנת שתהיה גישה למובילים.

"במשך שבועיים, משאיות ייסעו בין רוקפלר לבית הרשות ויפרקו את הספרים, ואז – עובדי הספרייה יצטרכו לסדר ספר-ספר, בשיטה הסידורית שהוחלט עליה, כדי שהספרים יהיו נגישים וזמינים לקהל המשתמשים."

מעניין לדעת, שבימים אלה בונים בקריה הלאומית מקרר גדול מיוחד לטובת ארכיון הנגטיבים והתמונות ההיסטוריות, הדורשים תנאי אחסון מיוחדים.

ככלל, בקריה ייבנה חדר מאוקלם לכל קבוצת חפצים, בהתאם לתנאים שהם דורשים; "חפצי המתכת, המטבעות, האריגים, המגילות, ועוד – כל אלמנט יקבל את האקלום המיטבי."

המילה "מיטבי" שבה ועולה בשיחה. נראה שהמעבר למבנה ייעודי, המאפשר תכנון מקדים לפי צרכי הארגון, יאפשר טיוב של תנאי השימור והמחקר. "התייעצנו עם עובדי המעבדות ושכרנו אדריכלים המתמחים בתחום הזה. אנחנו מרהטים את המעבדות בציוד המודרני ביותר, על מנת שיהיו בחזית המדעית והמקצועית".

"במקביל, יצאנו למכרז לריהוט המשרדי", אומר שלמה. "תחשבו מה זה, ליצר מעל ל-300 שולחנות משרדיים לכל עובדי הרשות ולספרייה..!"

במקביל, מתקיימת עבודה לגיוס כספים, על מנת שניתן יהיה להשלים את בניית שני האגפים של המבנה ולהקים את התצוגות ומיצגי ההמחשה המתקדמים המתוכננים. "אנחנו בונים מחדש את האמון של התורמים שתרמו בעבר כספים לפרויקט, ופועלים להשיג תרומות חדשות."

לצאת מהויטרינות וריבועי החפירה

"צריך לזכור, שאם המבנה יישאר לתפקד כמבנה משרדים, אין לו זכויות קיום", אומר רענן. "לנו, כרשות העתיקות, "יש לנו חזון ואחריות לאחד המשאבים הכי חשובים של ארץ ישראל. אנחנו אמורים להמשיך לטפל במשאב הזה, לחקור אותו במקום הכי מודרני ובתנאים הכי טובים – אבל גם – וזה גם גדול – צריך להיות מוכנים לחשוף אותו לקהל. זה שינוי תפיסתי שכל עובדי הרשות יצטרכו לעבור. אנחנו צרכים להפוך ממקום סגור, למקום סגור- פתוח, שייצור סינרגיה בין חוקרים, עובדים ומבקרים.

זהו הנושא הכי חשוב במעבר. הרשות צרכה להבין שהיא משנה את פניה..! זה שינוי טקטוני. תהיה פה יחידה קולטת קהל, כי אנחנו אמורים להביא קהל  של כ-300,000 איש בשנה – לפחות כמו מוזיאון ארצות המקרא. הקריה תהיה אתר ביקור משלים למוזיאון ישראל – ויש לנו מה להציע.

"לא מעבר להרי החושך"

אמנם אנחנו עוסקים בעבר, אבל אצלנו הוא תמיד עדכני, כי הוא תמיד מתחדש בחפירות. יש לנו כלים ואחריות אדירה, להפוך את המקום לאבן שואבת לנושא הארכיאולוגיה ושימור המורשת. הקריה תעמוד בחזית התיירותית לא רק עבור מבקרים מהארץ, אלא מהעולם. כי משאב העתיקות שאנחנו אמונים עליו, כצומת בין תרבויות, נוגע ומדבר לעולם כולו".

לרענן ולשלמה מאוד חשוב "להכין אותנו נפשית" לכך שהמעבר נמצא ממש מעבר לפינה. "כולם בסוג של הכחשה. חושבים שזה יקרה אי שם, מעבר להרי החושך. אבל לא. מדובר על "מחר בבוקר!" המשאיות הראשונות יתחילו לנסוע כבר בעוד חצי שנה, ובסוף 2022, רוב הארגון כבר ישב במבנה הקריה. דברים קורים! בהתערבות של אלי אסקוזידו עוד חסם הוסר, והשבוע המבנה חובר לחברת חשמל. אנקדוטה נחמדה, היא שכדי להתחבר לאספקת חשמל, היה צריך לחפור מתחת לכביש – דבר שדרש את אישור.. רשות העתיקות". בהדמנות זו, השניים מבקשים להזמין את כל היחידות שעדיין לא ביקרו במבנה, להגיע ולהיות חלק מהתהליך.

נושא נוסף שמאוד מעסיק את רענן ושלמה, הוא אבטחת הקריה הלאומית. "הבניין יהיה הבית של מגילות מדבר יהודה ואוצרות המורשת הכי חשובים של מדינת ישראל. מסיבה זו, הבנין יאובטח 24 /7 365 ימים בשנה, ויהיו בו כספות ממוגנות, הסדרי אבטחה מתקדמים והרשאות כניסה שיינתנו באופן ייעודי. צריך לזכור שהמבנה יהיה פתוח לקהל ולחוקרים, ולכן – לא כל אחד יורשה להגיע לכל מקום. העובדים אצלנו יצטרכו להתרגל לכך".

אז איך ייראה היום-יום שלנו בפועל?

"בהנחה שהעובד יגיע ברכב, קומה 6 – תהיה משותפת לאורחים וקומה 7- תשמש רק עובדים, ויהיה בה שער שיפתח רק לעובדים. אם עובד מגיע מוקדם, נמליץ לו לחנות בקומה 6 כדי "לתפוס מקום" בחנית הקהל הרחב. עובדים שמגיעים מאוחר יותר, יחנו בקומה 7 לפי שיטת "כל הקודם זוכה". שם יהיה מקום רק לעובדי הרשות.

כל העובדים יקבלו כרטיס עובד חדש, עם שבב שיתאים לאזורים שאליו תהיו לו הרשאה להיכנס.

משני צידי החניות יהיו אזורי מעליות לעובדים. העובד יפתח עם הכרטיס את אזור המעליות, ויעלה לקומה שבה הוא עובד.

אם עובדים יגיעו בתחבורה ציבורית, הם יכנסו דרך הכניסה הראשית בקומה 0, בנקודת הבידוק יעברו דרך מעבר העובדים, וירדו למשרדים באמצעות מעלית העובדים. אם מגיעים מבקרים לפגישות עבודה, צריך יהיה לשלוח לדסק הקבלה את פרטי המבקר, אותו מבקר יקבל כרטיס ביקור, ואיתו יוכל להגיע למשרד המסוים שאליו הוא צריך להגיע.

"ללא ספק, תהיה כאן תקופת הסתגלות", אומרים השניים. "כל אחד כאן רגיל לחדר שלו, לתנאים שלו, והכל ישתנה. אבל חייבים לזכור שיש הרבה מאוד יתרונות. אם עד היום היינו צרכים לארח כנסים במקומות אחרים, הרי שבקריה יש אודיטוריום של 250 איש, עם לובי שמאפשר מפגש והצגת חומרים, יש חצר עם קפיטריה ו-3 כיתות הדרכה של עד 40 איש, כך שאפשר יהיה לערוך ימי עיון עם מושבים מקבילים.

המקום יהיה פעיל מאוד. אפשר לדמיין איך זה ייראה: ביום נתון, במקביל להתנהלות הרגילה של העבודה, יתקיים פה כנס חוקרים בבוקר, כשבבניין הצמוד יהיה ביקור של תיירים באולמות התצוגה, ואולי בערב, גם יתקיים אירוע שיעסוק, למשל, בחפירת יבנה וסיפור היין מהעולם העתיק עד ימינו, עם דוכני טעימות.

זה האתגר. ליצור "מפעל מורשת". אנחנו צרכים "לצאת מהוויטרינות" ומריבועי החפירה ולאפשר לקהל לגעת ולראות את העבודה והעוצמה שלנו. אם מבקר רואה פיטס אחד, זה נחמד. אבל כשנחשפים ל-300 פיטסים בבת אחת, אז מבינים את העוצמה, של העבר כאן, העוצמה של הגילוי, של רשות העתיקות."

ולסיום, אם יורשה לנו, יש לנו כמה שאלות שאינן ברומו של עולם, כי אם אין לחם, גם אין תורה 😉

החלונות במבנה גדולים מאוד אבל גם נראים סגורים הרמטית. אויר מבחוץ יהיה לנו?

יהיה. לכל החדרים יהיו חלונות שניתן יהיה לפתוח באמצעות מנגנון חשמלי.

האם יהיו מקלחות לעובדים שמגיעים מהשטח?

יהיו. ויהיו וגם לוקרים לאחסון

איפה נאכל?

יהיו מטבחונים מצויידים בכל קומה, ובמתחם יפעלו מסעדה בשרית וקפיטריה חלבית.

מה עם הניקוטין?

עישון יתאפשר בגן הפתוח למעלה.

האם עבודת השימור תהיה חשופות לעין הקהל?

כן, אבל בתיאום ובזמנים קצובים ומוגדרים

אני רוצה להקים עמדת רפאות במסדרון הקומה שלי. האם מותר?

אסור, אסור. תמו הימים העליזים הללו. בשביל זה השקענו במעבדות

נפש בריאה בגוף בריא.. יהיה לנו חדר כושר?

מסתמן שחדר הכושר יצא לפועל וניתן יהיה להתאמן בו לפני או אחרי שעות העבודה.

אז.. מוכנים למירוץ?