על הפודיום – נדאל סנדוקה – המגזין הדיגיטלי של עובדי רשות העתיקות

הוא עובד ברשות העתיקות יותר מ-30 שנה, ביצע יותר מ-120 חילוצי רכבים, ומשתף מה יכול לגרום לו לא לישון בלילה. הכירו את נדאל סנדוקה!

לפני כמה שנים הצטרפת לרשות העתיקות?

בשנת 1993 הגעתי לעבוד כפועל בחפירה במוצא, ולמנהלן החפירה אז, אריה, הייתה בעיה בסטארטר של האוטו והוא לא הצליח להניע. הוא פנה אל הפועלים בחפירה ושאל אם מישהו מבין ברכבים. אמרתי שזה המקצוע שלי, והפועלים עזרו לי לדחוף את האוטו והנענו אותו. בהמשך, הוא ביקש שאתלווה אליו עד למשרדי הרשות ברוקפלר כדי לוודא שהוא מצליח להגיע מבלי להתקע בדרך. ברוקפלר, עמירן, שהיה מנהל מחלקת הרכב, זיהה את הפוטנציאל שלי והציע לי להצטרף לרשות העתיקות.
מאז אני כאן. בעצמי נהייתי עתיקה.

האם יש מקרים שזכורים לך במיוחד?

שוקה דורפמן ז"ל, שהיה מנכ"ל רשות העתיקות, התקשר אלי והתלונן על רעש חזק ברכב. השיחה התנהלה תוך כדי שהוא נוסע על איילון. ניסיתי לעזור לו דרך הטלפון אבל לא הצלחתי להבין על איזה רעש הוא מדבר.
לאחר מכן, הגעתי אליו הביתה והסתבר שהיה לו תקר בצמיג. הוא דיבר בטלפון, לא היה מרוכז, ולכן לא שם לב שמדובר בתקר. הוא נסע ככה עד שהגיע הביתה וגמר את הצמיג. היום כבר יש חיישנים שמזהים תקלות מהסוג הזה, אבל בזמנו לא היו התראות אלקטרוניות במכונית.

דבר אהוב במיוחד בעבודה?

אני אוהב את המחלקה שלי, אוהב את העבודה שלי ואת מה שאני עושה. אחרת, לא הייתי נשאר כאן 30 שנה. אני אוהב את עולם הרכב וחי אותו יום יום. תפקידי הוא להסביר לאנשים על הרכבים, לאסוף ולמסור מכוניות, להתקין מיגונים, דלקנים ועוד. לפעמים העבודה גם משעשעת; פעם שאלו אותי איפה נמצא כפתור ההפעלה של ה-44 ברכב ניסאן מיקרה קטן.

אתה מוכר לכולם בגישה השירותית שלך. מאיפה זה נובע?

אם מישהו מבקש ממני משהו ואני לא עוזר, אני ישן לא טוב. זה יושב לי על הלב ורודף אותי במחשבות. זה האופי שלי, אני אוהב מאוד לעזור. לא תמיד אנשים מעריכים… 90% יודעים לומר תודה, אבל 10% לא. כבר היו מקרים שאנשים התקשרו ודרשו ממני להגיע לעזור עם הרכב בשבת.

אילו תפקידים מילאת ברשות בעבר?

עבדתי תקופה כמנהלן של אזור מודיעין בתקופה שרדואן בדחי היה ארכיאולוג מחוז מרכז, ומודיעין הייתה גבעה ריקה. עבדתי צמוד לארכיאולוג והייתי אחראי על העובדים שם. זכור לי במיוחד פרויקט החפירות לפני הקמת כביש 6, היה לחץ אדיר לעמוד בזמנים ולכן העבודות בחפירות נמשכו כל הלילה. זה היה אתגר מיוחד, עבדנו מסביב לשעון.
בנוסף לפרויקטים האלו, עשיתי מגוון של תפקידים ברשות. אפילו עבדתי למשך כמה ימים עם יחידת השוד.
למעשה, גדלתי ברשות העתיקות. כאן מרבית החיים שלי. הגעתי עם שיער, ועכשיו אני עם קרחת חבל על הזמן".

נדאל, במוזיאון רוקפלר המושלג. צילום: רשות העתיקות

מה אנחנו לא יודעים עליך?

1. למען האמת, רוב הזמן שלי אני נמצא על ההגה.
2.בזמני הפנוי אני עושה כושר ושוחה
3.חיתנתי שני ילדים מתוך ארבעה

יש משהו שאתה מתגעגע אליו?

אני מתגעגע לעבודה במוזיאון רוקפלר. אני גר 7 דקות מהמבנה היפה הזה. גדלתי שם; נכנסתי לעבודה בן 23, היום אני בן 54. זה חסר לי. המעבר לקריה הלאומית היה עבורי כמו לעזוב בית. לוקח זמן להתרגל למקום חדש, להתמצא בו. גם אהבתי את הקירבה לבית שלי. כשהתעורר צורך, יכולתי להגיע במהירות אל המוזיאון ולעזור. לדוגמה, כשהחל לרדת שלג ואנשים נתקעו בבניין, צעדתי ברגל 10 דקות, אספתי רכב 4 4 וחילצתי אותם הביתה.
בהקשר הזה היה גם סיפור קצת חריג –
פעם, עובדות של לשכת המנכ"ל, שגרות בירושלים, התבקשו להגיע למשרדים במרכז הארץ. שלחו אותי להביא אותן מהבית, ואספתי אחת מהן, שגרה בעין כרם. פתאום מכונית שנסעה לפנינו החליקה על הקרח והתהפכה. היא החלה לבכות, הודיעה שהיא לא ממשיכה למרכז, וירדה מהאוטו."