על הפודיום – עם בנימין סטורצ'ן – המגזין הדיגיטלי של עובדי רשות העתיקות

פעם הוא היה המפקח הכי צעיר ברשות העתיקות, והיום – הוא יכול ללמד אתכם דבר או שניים. קבלו את – בנימין סטורצ'ן!

איך הגעת לרשות העתיקות ומה הביא אותך דווקא לכאן?

הגעתי לרשות העתיקות לפני 18 שנה, וכיום אני ארכיאולוג חופר חוקר במרחב ירושלים.
הגעתי לרשות העתיקות בתור "ילד" בן 21, והתקבלתי להיות מפקח. הייתי אז המפקח הצעיר ביותר בארגון.
אלו היו השנים הראשונות שלי לבד בארץ, רשות העתיקות אימצה אותי, והפכה למשפחה הישראלית שלי. הארגון היה קטן יותר ואינטימי, סידרו לי את ענייני הרכב ואפילו לימדו אותי לנהוג על הילוכים, ממש אימצו אותי והפכו אותי לישראלי. אני מרגיש שגדלתי יחד עם הארגון.

איך הגעת לעולם הארכיאולוגיה?

כבר אחרי התיכון רציתי לעלות לישראל, כך שנרשמתי לתוכנית לתלמידי חוץ באוניברסיטת ב"ג כסטודנט למדעי הדתות של אוניברסיטת מישגן.
במהלך הלימודים בארץ שהיתי במעונות ג' בבאר שבע, שם גם פעלה המעבדה לארכיאולוגיה. יום אחד דלת המעבדה הייתה פתוחה, על השולחן עמדו המון אבני צור, חשבתי שזה מעניין ודפקתי בדלת.
היו שם סטודנטים שקיטלגו ממצאים. שאלתי אותם אם כל זה מיועד ללכת למוזיאונים, והם אמרו לי "לא, זה מה שאנחנו מתעסקים איתו ביום יום."
אחרי אותו מפגש, פשוט לא יכולתי לנשום. זה ריתק אותי לגמרי, ורציתי שתהיה לי הזכות לעסוק בעבר, כמוהם.
המפגש הזה שינה את כיוון החיים שלי. נדבקתי בחיידק הארכיאולוגיה. לקחתי קורס אחד לכיף ולא חשבתי שזו יכולה להיות קריירה, אבל כשחזרתי לארצות הברית לא יכולתי לדמיין את עצמי עושה משהו אחר, וכך נרשמתי שם לחוג לארכאולוגיה.
בהמשך חזרתי שוב לארץ כסטודנט חוץ, וחפרתי בתל רחוב עם משלחת של האוניברסיטה העברית. שנה אחרי כן עליתי לארץ: חפרתי בתל מגידו עם אוניברסיטת תל אביב. בניגוד לשאר המשלחת, קניתי כרטיס בכיוון אחד: כל המשלחת חזרה הביתה למדינות היעד, ואני – נשארתי בקיבוץ רמת השופט.
מאז ומתמיד הרגשתי ישראלי, שנולד במדינה הלא נכונה. כאן אני מרגיש הכי בטוח, הכי בבית, והמלחמה לא שינתה את זה לרגע.

האם היו לך פרויקטים שהתחברת אליהם במיוחד בעבודה ברשות ומדבאילו פרויקטים השתתפת וזכורים לך לטובה?וע החיבור?

הפיקוח הראשון שלי היה באשתאול. לא ידעתי אז, אבל לאחר שנים חזרתי לשם שוב ל 4-5 ענות חפירה ענקית.
פרויקט נוסף שהתחברתי אליו היה הפיקוח על הרחבת העיר בית שמש, ובמיוחד – חפירת "כנסיית המרטיר המהולל". אני לא אגיד שזה פרויקט חיי – פשוט כי אני רוצה עוד כאלה בהמשך, אבל זה הפרויקט ששואב את מרבית הזמן שלי, עד היום. בחפירה התקיים פרויקט חינוכי והרגשתי שיש לנו, ברשות העתיקות, יכולת השפעה מאוד גדולה על בני נוער. למרות כל הקושי שזה גרם לוגיסטית, היום אני רואה את הפירות של מה ששתלנו אז. בימים אלו אני מנהל חפירה יחד עם זובייר, ויש כאן שלושה סטודנטים שנרשמו ללימודי ארכיאולוגיה בזכות אותה החפירה!

תאר אתגר שניצב בפניך בעבודה

הכי קשה זה למצוא זמן לדברים האחרים שאני רוצה לעשות בחיים. אצלי אין הבדל בין עסקים להנאה: זה התחביב והפרנסה שלי, זה חומר הקריאה שלי בזמני הפנוי, אלה הסרטים הדוקומנטריים שאני אוהב וזה החלק הכי קשה – אני לא יוצא מכובע הארכיאולוג אף פעם.

בנימין מחזיק כלי שנחשף במהלך חפירה. צילום אסף פרץ רשות העתיקות

האם יש פרויקט או מחקר מעניין שמעסיק אותך בימים אלו?

בימי אלו אני כותב את עבודת הדוקטורט שלי באוניברסיטת בן גוריון בנגב. נושא המחקר שלי הוא הכנסיות במעבר לתקופת האסלם. שם אני סוגר מעגל, אחד המנחים שלי הוא פרופ' סטיב רוזן – מי שלימד אותי את אותו הקורס הראשון בארכיאולוגיה, שלקחתי אי אז בתור סטודנט חוץ. נשארנו בקשר, הוא ליווה והדריך אותי לאורך השנים, וכיום – אני גאה להיות סטודנט שלו שוב.

האם יש לך חלום מקצועי?

אני רוצה לראות יום אחד את השם שלי על ספר עב כרס, יחד עם שאר ספרי הארכיאולוגיה בספריית רוקפלר.

3 עובדות שמרביתנו לא ידענו עליך?

–        אני מאוד אוהב להקשיב לסימפוניות
–        חפרתי במרכז אמריקה
–        הייתי "גרופי" של להקת Phish. ליוויתי אותם במסע הופעות והייתי ביותר ממאה הופעות.