פאולה, ארכיאולוגית במרחב צפון, עלתה לא מזמן לארץ מגרמניה. בעבר – למדה סטפס, ובזמנה הפנוי היא אופה לחמי מחמצת. קבלו אותה!
מאיפה את בארץ?
כיום, אני גרה בחיפה עם בעלי.
מה תפקידך הנוכחי ברשות העתיקות?
בתפקידי אני מפקחת.
איך הגעת לרשות העתיקות ומה הביא אותך דווקא לכאן?
הגעתי לישראל מגרמניה ללימודי דוקטורט בארכיאולוגיה במחלקה לציביליזציות ימיות בחיפה. לאחר שסיימתי את הדוקטורט, החלטתי להצטרף לרשות העתיקות, כי אני חושבת שזה מקום נהדר לחוות ארכיאולוגיה בצורה מעשית, מנקודות מבט שונות. אהבתי את הרעיון להיות חלק מצוות, שמביא את הידע הארכיאולוגי לציבור. אני חושב שזה מקום נהדר, שבו מחקר וארכיאולוגית שדה נפגשים, והופכים נגישים הן לחוקרים והן לציבור.
מה את אוהבת במיוחד בעבודה?
אני אוהבת את זה שהעבודה שלנו מלאה בהפתעות, אני אף פעם לא יודעת למה לצפות. העבודה שלנו, המפקחים, שנעשית כל יום במקום אחר ועם אנשים אחרים, מלמדת אותנו להיות גמישים, פתוחים ויצירתיים. מעבר לכך, אני עובדת בתוך צוות תומך ועוזר, שמעורר בי השראה.
באילו פרויקטים השתתפת וזכורים לך לטובה?
למרות שאני חלק מהרשות רק בשנה האחרונה, הייתה לי הזדמנות להשתתף בפרויקטים רבים. ניהלתי שתי חפירות קטנות, אחת במושב אחיהוד ועוד אחת – קרובה לקיבוץ רביד. הייתי מנהלת שטח בחפירה בחורבת אסד ובאזור מגידו. אני זוכרת את כל הפרויקטים האלה לטובה. כל פרויקט היה שונה ועם מיקוד אחר; התקופות, הממצאים ואפילו הצוותים שונים. כל פרויקט נותן לך את ההזדמנות ללמוד יותר, להרחיב אופקים ולתרום בדרך אחרת.
מה רוב האנשים לא יודעים עליך?
אני אופה לחם מחמצת בעצמי, למדתי לרקוד סטפס כשהייתי נערה, ואני מנגנת בפסנתר.
מוטו לחיים/ מסר לעובדי הרשות?
הכל אפשרי. עם אמונה בה', צפו לדברים מדהימים!
אם לא היית בתפקידך הנוכחי, במה היית עוסקת?
אני מניחה שהייתי רוצה לעשות פוסט דוקטורט בחו"ל.