ה"צו 8" תפס את כפיר ארביב כשהוא בבית הכנסת, את צבי פירר בממ"ד ביתו בגדרה, ואת אבישי חברוני – בחוף הים. מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל" התייצבו כמעט 100 מעובדי הרשות לשירות המילואים בחזיתות השונות

כ-90 מעובדי ומעובדות רשות העתיקות נמנים על מאות אלפי חיילי המילואים שקיבלו צו 8 בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". מתקפת הטרור הכתה את ישראל לפתע – בחג שמחת התורה, וכבר באותו היום המר, ב-7 באוקטובר, כולם הבינו את גודל השעה. 

ברגע אחד, התנתקו העובדים שלנו מהעבודה ומהמשפחה, ו'עלו על מדים'.  השיחה אתם משקפת נחישות ודבקות במטרה. עשרה מעובדי הרשות סיפרו לנו על המציאות הנוכחית שלהם: 

החיילים שלנו 

בשגרה מנהל, בחירום – מפקד: אלי, אסקוזידו משרת במילואים בחטיבת עציוני כבר יותר מ-40 שנה. אלי הוא סגן מפקד החטיבה, וב-7 באוקטובר נקרא לדגל ונרתם ללחימה. "חטיבת עציוני מייצגת את החברות האמיתית של מדינת ישראל ומקבצת בתוכה את כלל תושבי המדינה, ממטולה עד אילת", הוא אומר.
בימים אלה, אלי "מדלג" בין שתי זירות עיקריות – הצפון – שם מתאמנת החטיבה, והנגב – שם מתרחשת עבודת הקודש של הארכיאולוגים שלנו בזיהוי נספים. "אני גאה במשפחת רשות העתיקות, שנרתמה למאמץ המלחמתי בכל היבט", הוא אומר. "ספגנו מכה, אבל אני רואה את המוכנות הגבוהה בכל הזירות ואין לי ספק שננצח."

יניב לוי, בשגרה – אוצר-חוקר מטבעות, במילואים – רס"פ של פלוגת חי"ר חיל רגלים יוצאי פלוגת נח"ל, גדוד 8119 חטיבה 16, חטיבת ירושלים. "אנחנו קרביים. תמיד קוראים לנו, והיום אנחנו בדרום – באזור שדרות. החבר'ה סורקים אחר מחבלים, מגוייסים להגן על היישובים בדרום, ואני דואג ללוגיסטיקה: מטפל בתרומות, בציוד וברווחת החיילים.  

לפני שעבדתי ברשות העתיקות שימשתי מנהל תקשורת ומדיה בחנות של ציוד טיולים. עבדתי אז יחד עם אוהד הנווד (משפיען מדיה), שהפך חבר טוב. כשנפתחה המלחמה ראיתי ברשת שהוא מגייס תרומות לחיילים, ושאלתי אותו אם יש סיכוי שהוא יכול להגיע לפלוגה שלנו. וזהו, חברנו". 

כפיר ארביב, בן 42. בשגרה, כפיר הוא ארכיאולוג נפת מערב ירושלים, במילואים – משרת כחפ"ק מ"פ בפלוגה א' גדוד 7106. "הצו תפס אותי בבית הכנסת, באמצע שמחת תורה. בשעה 13:00 גויסתי, ומיד יצאתי לימ"ח", אומר כפיר. "אשתי עם שני הילדים בבית, ולא קל להם. בגלל המצב היא לא עובדת, כך שזה עוד יותר קשה. יש דאגה ויש חששות, אבל משתדלים לשמור על אופטימיות".  

"אנחנו נמצאים כאן במצב של המתנה. מחכים לראות איך המצב יתפתח. התחושה היא של המון גאווה, של שליחות למען עם ישראל, למען מדינת ישראל. אנחנו יוצאים להילחם על החירות שלנו, במלוא מובן המילה. נילחם מול אנשים שרוצים להשמיד אותנו. הידיעה הזו מדרבנת אותנו. אנחנו מאוד שמחים לראות את התמיכה ואת הדאגה של עם ישראל ואת כל העזרה שאנחנו מקבלים כאן. אמרתי לאשתי ולעוד הרבה אנשים – כל עוד זקוקים לנו, אנחנו מוכנים לשבת כאן גם חצי שנה. אנחנו מוכנים לעשות מה שצריך!" 

איליה קלמן, בן 31. בשגרה – מנהל שטח בחפירת יבנה. במילואים –  חובש קרבי בגדוד 5032. בשנה "רגילה", איליה משרת בין 15 ל-26 ימי מילואים. הפעם, הקריאה מהצבא תפסה אותו בבית. "חשבתי להיות בבית בשמחת תורה, לנוח לפני שאני חוזר לעבוד" מספר איליה. "אחי הקטן גויס גם הוא למילואים בצפון. ההורים דואגים. אני מנסה לשמור איתם על קשר כל כמה שעות, כדי להוריד מהלחץ". 

"אני רוצה להודות לאזרחי ישראל שדואגים לנו לכל דבר קטן. במיוחד לתושבי הדרום, תושבי וילדי קיבוץ בית קמה, שדואגים לנו לאוכל ולאירוח מדהים. לתושבי אופקים, שלמרות המצב הקשה שהם חווים, באים עם חיוך ותורמים". 

רון קורן, בן 38. בשגרה – מפקח ארכיאולוגי במרחב מרכז, במילואים – סמל מחלקה בחייל תותחנים. "בדרך כלל אני מתנדב למילואים פעם, פעמיים בשנה. כששמעתי את החדשות הרגשתי הרבה כאב והתמלאתי רצון לעזור. מאוד מיהרתי להגיע ליחידת המילואים שלנו, היינו הראשונים שגויסנו. אני רוצה לומר לרשות העתיקות. אנחנו אוהבים אותכם ושומרים עליכם, נעשה הכל כדי לצאת מהזוועה הזו כמה שיותר מהר".  

צבי פירר, בן 33. נשוי פלוס 3, רכז ההדרכה של מרחב דרום. במילואים – יחידת יחס"ם – ערבוב של פלוגות חי"ר עם פלוגות טנקים. "אני מ"כ במילואים, עושה מילואים בין פעם לפעמיים בשנה. קיבלתי צו 8 בשבת בשש בערב, בעודי בממ"ד עם הילדים. בערך בשמונה וחצי בערב כבר יצאתי מגדרה ומאז אני באימונים לצורך חזרה לכשירות מבצעית. לאשתי והילדים לא פשוט, אבל הם מתמודדים בגבורה. בעזרת ה' אנחנו ננצח את זה!" 

אבישי חברוני, בן 37, ארכיאולוג מפקח ומוביל 'צבא ההגנה לטבע' בצפון. במילואים – נהג מג"ד בגדוד אגוז. "פעם בשנה אני עושה אימון או קו. בשבת הייתי בבית. חשבתי שהאזעקות מבשרות על עוד ירי מוכר מעזה, ומצד שני – התחושות היו אחרות. יצאתי לנשום אוויר בים, ואז קיבלתי את הטלפון "תגיע לשוהם לנקודת כינוס". המשפחה שלי מהדרום – מנבטים, ומקיבוץ גת, וההורים מערד. המצב מאתגר, אבל אנחנו חזקים ביחד. אנחנו פה חזקים, ואנחנו צריכים שגם אתם תהיו חזקים! אנחנו נחזור בשלום!" 

דודו ביטון, בן 32. בשגרה ארכיאולוג חופר, במילואים יחמ"ץ (יחידת משטרה צבאית). "בדרך כלל אני לא עושה מילואים במהלך השנה. צו 8 תפס אותי בבאר שבע, בבית בזמן הטילים, ובדאגה למשפחה באופקים ובמרכז. המשפחה שלי בסדר. אלה ימים לחוצים גם בגלל האירועים בעיר שלנו -אופקים, וגם בגלל המילואים. צריך להיות חזקים ולהאמין שגם הפעם ננצח". 

קיריל סגל בן 33, אשקלוני במקור, גר כיום ברחובות עם בת הזוג. משתייך למחוז תל אביב ברשות. במילואים – משרת כטנקיסט בגדוד 9206, חטיבה 205. "בדרך כלל אני במילואים כ-10 ימים בשנה. האזעקות תפסו אותנו ביציאה לטיול לצפון. המשפחה שלי באשקלון, עוד אח שלי מגויס לדרום, ואני בצפון. ההורים שלי מתנדבים בבית החולים ברזילי. אני מקווה לטוב, ושומר פה על מורל גבוה." 

קובי שרביט, מנהל היחידה לארכיאולוגיה ימית, בן 60, נשוי פלוס שלושה ילדים בוגרים. משרת בהתנדבות במבק״א חיל אויר, בחקירת תאונות עם נעדרים בים. "צו 8  תפס אותי בדרכי צפונה להוריד את ים ביתי למילואים באחת מהיחידות מטעם דובר צה״ל. המשפחה מרגישה טוב יחסית לסיטואציה, וכולם מגויסים למילואים: הבן שלי מגויס עם יחידתו, נלחם בדרום והוקפץ צפונה. לא שמענו ממנו כמה ימים טובים. הבת בדובר צהל בדרום, מלווה שתי חטיבות, אשתי גויסה איתי  למשל"ט הלאומי לנעדרים וחטופים, וביחד אנחנו מלווים משפחות שכולות מחטיבת הקומנדו. ההתמודדות עם גיוס המילואים היא החלק הקל. הרצון והמוטיבציה לשרת ולהתנדב זורמת בעורקינו כחלק מהחינוך שלנו ושל ילדינו. הקושי העצום -בשונה משירות הסדיר והקבע בעבר, הם מראות הזוועה, התאורים הפלסטיים, תמונות וסרטונים הנצפים בתיקי הנעדרים, והסיפורים העולים משיחות עם המשפחות, שחלקן איבדו בני משפחה מהמעגל הראשון, השני והשלישי, או כאלה שעלו לבד לארץ והמשפחה שלהם בחו״ל, וקיים קושי עצום בתקשורת. האסון יכול היה להיות גרוע יותר אם משיכרון ההצלחה, התוקפים היו ממשיכים צפונה. המחדל הוא גדול, אבל אין לי ספק שבסוף נצא ממנו מחוזקים. החיזוק המשמעותי ביותר כרגע הוא בהיבט האזרחי; כולנו התלכדנו מתוך הבנה שאין לנו ארץ אחרת, וזה המקום היחידי בעולם שבו אנו יכולים לדבר בקול רם בשפתנו, לטפח את מורשתנו. יש לנו את הזכות להתנדב, לתמוך, ולקוות לימים טובים יותר. אמן שכל מי שגויס לחזית יחזור בשלום, גופנית ונפשית".