ד"ר עומרי ברזילי משתף בתוכניות הפיתוח ובחווית החפירה באתר הפרהיסטורי החשוב שבעמק הירדן, ומפציר בחוקרים הצעירים: תיזמו!
הידיעה המשמחת על כך שהאתר עובדיה, אתר פרהיסטורי מהחשובים בעולם, הופך לגן לאומי, בוודאי כבר הגיעה לאוזניכם.
לטובת אלה שלא מכירים, נספר בקצרה, שהאתר עובדיה נחשב לאחד מהקדומים בעולם, וגילו מוערך בין 1.6 ל-1.2 מיליון שנה לפני זמננו.
"אתר עובדיה נחפר מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת", מספר הפרהיסטוריון (והמנהל הטרי של מרחב דרום) ד"ר עומרי ברזילי. "הממצאים שיצאו אז מחפירות שטקליס – ולאחר מכן מחפירות בר-יוסף וצ'רנוב, מדהימים! הם מהווים את העדות הקדומה ביותר של האדם הקדמון באזורנו, ובסיס לרצף התרבויות הפרהיסטוריות במזרח התיכון".
כבר אז, משכה אליה החפירה סטודנטים ומתנדבים מרחבי העולם ומומחים בעלי שם עולמי. אחד מהחוקרים המפורסמים שהגיע לכאן, ואף תרם את צריף המשלחת שנמצא בשימוש עד היום, היה פרופ' לואיס ליקי – חוקר ידוע בתחום חקר מוצא האדם.
בשנת 1967 נפטר פרופ' שטקליס בפתאומיות, ולאחר דיונים רבים, הוחלט שאת החפירה יירשו תלמידיו – עופר בר-יוסף ואיתן צ'רנוב, שניהלו בהצלחה את הפרויקט עד לשנת 1999. מאז, החפירות באתר פסקו.
ביקשנו מעומרי לשפוך מעט אור על "מאחורי הקלעים" של החפירה החדשה, ובעיקר – על שיתופי הפעולה רחבי ההיקף שאפשרו את החזרה לאתר.
כיצד חודשו החפירות באתר עובדיה?
"בשנת 2016 פנה אלי בוטרוס חנא, ארכיאולוג מחוז גליל תחתון ועמקים, בעקבות פניות של אזרחים מודאגים בטענה שאתר עובדיה נהרס בעקבות בליה והזנחה.
מייד, קיימנו סיור בשטח, ונוכחנו לראות שהתיאור מדוייק.
התחושה שאתר כל כך חשוב נהרס לנגד עינינו היתה לא נוחה, בלשון המעטה. פניתי לפרופ' עופר בר-יוסף ז"ל, חופר האתר, וביקשתי את עצתו ואת עזרתו בנושא."
בר-יוסף סיפר על תוכנית לפיתוח האתר שנכתבה בשנת 2002 במסגרת האיחוד האירופאי, שלא יצאה אל הפועל.
המלצתו היתה אחת משתיים: לשמר ולפתח את האתר, או לכסותו.
מאחר שאופציית הכיסוי עמדה על הפרק, בר-יוסף ביקש לצאת לחפירה אחרונה באתר, אשר תתמקד בתיארוכו בשיטות אבסולוטיות מתקדמות וביקש שאצטרף אליו כשותף לניהול הפרויקט. מבחינתי זאת היתה המחמאה הגדולה ביותר שקיבלתי כחוקר – להצטרף כשותף בניהול חפירה של האתר הפרהיסטורי החשוב ביותר במזרח התיכון! ועם גדול הפרהיסטוריוניים בארץ ובעולם! זאת הצעה שאינך יכול לסרב לה. צירפנו לפרויקט את פרופ' מרים בלמקר מאוניברסיטת טולסה ופרופ' רון שער מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית ותכננו לצאת לחפירות בקיץ 2018.
התוכניות התעכבו עקב מחלתו של בר-יוסף. בזמן הזה, עומרי המשיך לתכנן יחד עם פרופ' בלמקר את הפרויקט תוך עדכונים שוטפים שהועברו לבר-יוסף עד לפטירתו במרץ 2020. לאחר פטירתו פנתה אשתו, דניאלה בר-יוסף מאיר, וביקשה שנסיים את הפרויקט בדיוק כפי שעפר רצה. "בשנת 2021 הפרוייקט יצא לדרך, החפירה התמקדה בניקוי ודיגום תעלות קיימות במטרה לקבוע את הגיל הכרונולוגי של האתר ובזיהוי סממנים פלאונטולוגים, לטובת שחזור הסביבה הקדומה של האזור".
מתי התחיל רעיון שימור האתר לקרום עור וגידים?
"במקביל לתכנון החפירה, נשאלה השאלה האם באמת נכון לכסות אתר כל כך חשוב, ולא לחשוף אותו לציבור", מספר עומרי. "לשמחתי יואב צור, ארכיאולוג הנפה, הרים את הכפפה". בסיוע של בוטרוס חנא ושל כמיל סארי, מנהל המרחב, החלו החיפושים אחר שותפים לתהליך פיתוח האתר.
"אני זוכר את היום בו הם הודיעו לי שנמצאו פרטנרים: המועצה האזורית עמק הירדן, רשות ניקוז ונחלים כנרת, רשות הטבע והגנים (רט"ג), והמועצה לשימור אתרים. לאחר מספר מפגשים עם שותפנו החדשים, צירפנו אל הצוות את אבישי עוז ויערה שלתיאל ממינהל שימור, וביחד עם כל הגורמים הרלבנטיים גיבשנו תוכנית לפיתוח והנגשת האתר.
האתר עובדיה ישולב במסגרת פרויקט לאומי "מורד נהר הירדן" ויהווה חלק מהאטרקציות לאורך המסלול של הפארק. במקביל, רט"ג הכריזה על האתר כגן לאומי.
באיזה שלב אתם עכשיו בהליך הפיתוח?
"כרגע אנחנו כבר בשלב די מתקדם.
יש תוכנית מפורטת שהוכנה ע"י אבישי עוז, שכוללת מסלול הליכה באתר בליווי שלטים, הסברים והדמיות, ועמדת תצפית על האתר ועמק הירדן בסמוך לצריף המשלחת.
על האיורים שיופיעו בשלטים אמונה אור רוז ממרחב ירושלים, והם יכללו הדמיות של אגם עובדיה ומגוון בעלי החיים והצמחיה שהיו בסביבתו.
מנהל הרשות, אלי אסקוזידו, הוא תומך נלהב מאד של הפרויקט, וכך גם עידן גרינבאום, ראש מועצת עמק הירדן וצביקה סלוצקי, מנכ"ל רשות ניקוז ונחלים כנרת".
סיימתם שבוע חפירה ממש לאחרונה. ספר לנו קצת מה מאפיין אותה והפך אותה לכה מיוחדת?
"החפירה בעובדיה היא חוויה מיוחדת במינה. מדובר בחפירה מולטי-דיסציפלינרית, ולכן השתתפו בה גיאולוגים, ארכיאולוגים, פלאואונטולוגים ומומחים לתיארוך ממוסדות שונים.
כל אחד דגם את החתכים בשיטות שלו. במהלך השבוע, הצטרפו לחפירה סטודנטים ומתנדבים מרחבי הארץ והעולם: ארה"ב, אנגליה, ספרד והודו. זה קצת הזכיר את הסיפור התנכ"י על מגדל בבל בשל ריבוי השפות, הלשונות וההתמחויות. למרות שהיו ימים גשומים ועבדנו בבוץ, כולם סיימו את השבוע מאושרים עד השמיים".
כיצד מייצרים שיתופי פעולה כאלה?
"פשוט יוזמים. צריך למצוא שותפים בבית, אצלנו ברשות (כפי שנעשה עם מרחב צפון ומינהל שימור) ושותפים בחוץ (רט"ג, מועצה מקומית עמק הירדן, רשות ניקוז), בתוספת מוטיבציה וחזון. הפרויקט הנוכחי התחיל בעקבות יוזמה שבאה מהשטח. מסתבר שזה מתכון מנצח.
אני מפציר בדור הצעיר של הארכיאולוגים ברשות: בואו עם יוזמות! הנטייה של כולנו היא להתמקד בחפירות ובדו"חות שכולנו מחויבים לכתוב, אבל פחות לדאוג לאתרים הארכיאולוגים לאחר החפירה – במיוחד אלה שפזורים ברחבי הארץ ולא מטופלים היום.
אם תיזמו, תופתעו לגלות שיש עוד הרבה גורמים וגופים שמעוניים לתרום ולפתח את המורשת הארכיאולוגית בארץ.
אני משוכנע שתמצאו אוזן קשבת ותמיכה של מנהלי המרחבים והיחידות הרלבנטיות ברשות.
אז קדימה, קחו יוזמה, ונסו לשנות מציאות שתאפשר לציבור להגיע את האתרים, לחוש אותם, וללמוד על העבר".
