לכל איש יש שם, ומעכשיו – גם לכל פסיפס. הפסיפסים זכו לבית חדש, מסודר ומשוכלל בבית שמש, המבטיח את שימורם לדורות הבאים.

הקמת הקריה הלאומית לארכיאולוגיה של א"י ע"ש ג'יי וג'יני שוטנשטיין הינה מגה-אירוע בחיי רשות העתיקות, אשר – לצד ההבטחה בהנגשת הארכיאולוגיה לקהל ובהקמת בית אחד לארכיאולוגיה, זימן לה גם אתגרים רבים.

כבר כשתוכננה הקריה, היה ברור למתכנניה שאופיה הייצוגי ומיקומה הגיאוגרפי לא יתאימו לאחסון ציוד המיועד לעבודות השטח הארכיאולוגיות והשימוריות -ועל אחת כמה וכמה – לא יהיה בה מקום לבתי מלאכה ולסדנאות, המתאפיינות ברעש ולכלוך.

לכן, ראשי אגף תפעול ובטחון חיפשו פתרונות לסוגיה הלוגיסטית והתפעולית שתתעורר עם אכלוס מבנה הקריה והמעבר אליה.

 לפני כ-3  שנים, כשעו"ד עמי שחר נכנס לתפקידו כראש מנהל השימור ברשות העתיקות, הוא החל לסייר בין מוקדי השימור ברחבי הארץ כחלק מלמידת התפקיד. "אחד הביקורים הראשונים שערכתי, היה בסדנת הפסיפסים בחצר מוזיאון רוקפלר בירושלים, יחד עם מארק (אברהמי, ראש ענף שימור אמנותי). ראיתי מדפים רבים שעליהם מונחות ערימות של פסיפסים זה על גבי זה, ושאלתי את השאלה המתבקשת – האם אנחנו יודעים מה בדיוק יש על המדפים האלה?" התשובה המפתיעה היתה, שפסיפסים נערמים זה על גבי זה במשך 30 שנה, כך שלא כולם בהכרח מוכרים וידועים. היה ברור, שחייבים לעשות כאן שינוי".

כך, נוצרה הזדמנות יוצאת דופן, לשלב כוחות ולהקים תחת קורת גג אחת, בשיתוף פעולה מלא, שני מרכזים ארציים של הרשות, שלהם צרכים דומים – ולעיתים חופפים; מרכז לוגיסטי (המרלו"ג), ומרכז לאחסון ולטיפול באוסף הארצי של הפסיפסים של א"י, המהווים אוצרות מדינה.

הפסיפסים מרגישים בבית: כשהאוצרות הארכיאולוגיים עוברים שדרוג באחסון
מרבית הפסיפסים המתגלים בחפירות ברחבי הארץ עשויים אבנים גסות, לבנות, והם נפוצים במתקנים החקלאיים ושימשו למניעת חלחול של הנוזלים אל הקרקע.
אבל הפסיפסים שמגיעים אל סדנת הפסיפסים של רשות העתיקות, הם אלה הנושאים אופי אמנותי, שיש בו ענין – דוגמאות, צורות, כתובות, ולא פעם – רעיון וסיפור.
רצפות הפסיפס שעיטרו בתי אמידים ומבני ציבור, היו יצירות אמנות מרהיבות, אשר העידו על רמה גבוהה של מיומנות אומנותית ועל טעם אסתטי מפותח. הפסיפסים השונים שהתגלו בארץ, משקפים את המגוון התרבותי והדתי בתקופות שונות, ומהווים מקור חשוב למחקר היסטורי ואדריכלי. מובן לכל, כי שמירתם בצורה שהולמת את חשיבותם ההיסטורית והתרבותית, מחוייבת המציאות.

אלא שעד לפני פחות משנה, הפסיפסים הרבים אוחסנו בסדנת שימור צפופה, בבניין מוזיאון רוקפלר בירושלים. המקום היה קטן יחסית לצורך – שהלך וגדל, והמקום כבר התקשה להכיל את כל האוצרות הארכיאולוגיים שהתגלו בשטח.
הצפיפות והתנאים הלא אופטימליים, הציבו אתגרים רבים בשמירה על הפסיפסים ובביצוע עבודות שימור שוטפות.

על רקע זה, ולצד הקמת המרכז הלוגיסטי, הוחלט להקים מתקן חדש ומתקדם, שיאפשר טיפול מקצועי באוצרות התרבות הייחודיים הללו.

מתקן אחסון הפסיפסים צוייד בטכנולוגיות מתקדמות – מדפים ניידים הנעים על מסילות ומאפשרים גישה נוחה לכל פריט, מערכות בקרה ומעקב מתקדמות, וסביבה מבוקרת של טמפרטורה ולחות.

השילוב עם המרלו"ג התפעולי, איפשר הקמה של בתי מלאכה מרווחים, מאובזרים ומודרניים משותפים, המשמשים הן את השימור והן את התפעול- נגריה ונפחיה/מסגריה. הקמת מידוף מתוחכם ומתוכנן היטב, איפשרה ניצול של השטח לכל צרכי האחסון של התפעול, הלוגיסטיקה והשימור, לטובת מתן מענה לפרויקטי השטח של הרשות.

סוף סוף, פשוט לעבוד

 "המעבר למרלו"ג הוא שובר שוויון", מסביר עמי. "השיפור בנוחות העבודה והגישה שמתאפשרת אל הפסיפסים, משדרגת את היכולת לבצע בקרה ומעקב מקצועי על כל פסיפס ופריט".

מארק אברהמי, ראש ענף שימור אמנותי ומנהל סדנת הפסיפסים, מוסיף: "העבודה והמחשבה שהקדשנו לתכנון המקום היא השקעה לדורות. מתוך נסיון, השארנו גם שטח רב לפסיפסים ולממצאים שעוד יגיעו. בניגוד לסדנה ברוקפלר, עכשיו אנחנו יכולים להזיז את המדפים בקלות, ולשלוף את הפסיפס אותו אנחנו צריכים. זה שדרוג עצום."

רכבת הרים של אתגרים ופתרונות

"האתגר הגדול ביותר היה לחזק את הרצפה על מנת שתוכל לשאת את המשקל העצום של הפסיפסים הרבים", מספר ידידיה זלינגר, מנהל אגף תפעול ובטחון. "היינו צרכים לחפור שטח של כ-300 מ"ר, ולהעמיד בו 60 כלונסאות בקוטר של 60 ס"מ', לעומק של 10 מ' (!) כל אחד – רק זה לבד לקח חודשיים".

"יש כאן שלוש עגלות מדפים ניידות עצומות, שמתניידות על פני מסילה", מוסיף דני נעמני, שהוביל את הקמת הפרויקט ואת הלוגיסטיקה של המעבר מירושלים. "כל אחת מהעגלות יכולה להגיע בשיא העומס, למשקל של 170 טונות. בנוסף לאתגר הזה, מאחר שהעגלות זזות ונוסעות, כל חצי מעלה של עליה, או שיבוש ברצפה, עלולים, חלילה, להשפיע על התזוזה של העגלות ולתקוע אותן, ולכן התכנון חייב היה להיות מדוקדק. את הרעיון לאבזר את המרלוג במדפים נעים על מסילות קיבלתי מביקור במחסני קירור, שם הטכנולוגיה הזו מוכרת, ונעשה בה שימוש כבר שנים. המטרה היא לחסוך כמה שיותר מקום ולייעל את הגישה לכל מדף, בשאיפה לנוחות מקסימלית".

מצריף אל ארמון

"זה כמו לצאת מצריף ולעבור ממנו ישר לארמון מפואר ומרווח", אומר עמי. "על מנת לתכנן מרכז באופן מיטבי, ביקרנו בסדנאות ובמוזיאונים ברחבי העולם," אומר מארק. "רצינו ללמוד אילו טכנולוגיות ושיטות קיימות בתחום. כעת, משהתוצר הסופי מוכן, אנחנו יכולים להזמין אותם לכאן, ולהתגאות במה שהקמנו. אין מערך דומה לזה שהרמנו כאן!". 

בנוסף לתרומה ליעילות העבודה ולשימור, זמינות הפסיפסים מסייעת למחקר המדעי שלהם.

המתקן גם שואף להקים בהמשך תצוגות חינוכיות, שיאפשרו לקהל הרחב להתוודע לעושר התרבותי והאמנותי הגלום בפסיפסים העתיקים.

"בזכות המרלו"ג החדיש ומיקומו, אנחנו יכולים היום להעניק שירות מהיר, איכותי ומיטבי יותר הן לחפירות, הן לפרויקטי השימור והן למתקני הרשות השונים בפריסה ארצית, וחשוב לא פחות – ביעילות כלכלית ובחסכון תפעולי עצום" מסביר ידידיה.

" הבית החדש והמתקדם לפסיפסים העתיקים של ישראל, מזכיר מוזיאון קטן ושמור היטב", מחייך עמי בסיפוק. "אני מבקש להודות לכל מי שלקחו חלק בפרויקט העצום הזה, שבטווח המיידי מקל על העבודה השוטפת, ובראייה הרחבה, ישמור על המורשת של ארץ ישראל לדורות הבאים".