יהלי הגיע לחפירות הארכיאולוגיות במסגרת חוגי סיירות, אילנה ראתה במקרה חפירה לצד הכביש, מיה עבדה איתנו באחד הקיצים ואוריאל שמע שדרושים תיכוניסטים לחפירות. הכירו כמה מהסטודנטים לארכיאולוגיה שנחשפו אלינו כשהיו עוד בני נוער, ונדבקו בחיידק
המקבץ הזה של המרואיינים מרגש אותנו: בשנים האחרונות, במסגרת מדיניות יזומה של רשות העתיקות לחשוף כמה שיותר בני נוער לעולם הארכיאולוגיה המרתק, הגיעו אלפי בני ובנות עשרה להשתתף בחפירות שלנו ברחבי הארץ.
כמה מאותם תלמידים – ממש כמו שקיוינו, מצאו את ייעודם בחפירות, ועכשיו- חוזרים אלינו כארכיאולוגים.
זה קורה בזכות אנשי החינוך המסורים שלנו, שרואים בכך שליחות – וגם בזכות ארכיאולוגים טובים, ששמחו לשתף את הדור הצעיר בידע ובהתלהבות שלהם.
"לאור ההתנסות בחפירות רשות העתיקות, לא הייתי זקוקה ליום פתוח כדי להבין שזה מה שאני רוצה ללמוד".
"כשהייתי תלמידה בתיכון, אמא שלי ראתה בפייסבוק מודעת "דרושים" לחפירות והציעה לי ללכת לעבוד", מספרת מיה פרלמוטר, בת 24 מירושלים, סטודנטית לארכיאולוגיה ולהיסטוריה באוניברסיטה העברית."כך הגעתי לחפירה הארכיאולוגית הראשונה שלי – חפירת רשות העתיקות בתל ירמות שבאזור בית שמש, בניהולם של ד"ר אמיר גולני ועומר שליו. אחר כך התנדבתי בחפירות בגן הארכיאולוגי במרכז דוידסון תחת אירנה זילברבוד, וגם השתתפתי בחפירת המרטיר המהולל עם בנימין סטורצ'ן. זה היה מאתגר ומדליק. יש לי מוסר עבודה ומשמעת עצמית, ולכן לא היה לי קשה לקום בבוקר ולהתמיד. אמנם, העבודה הפיזית הייתה מעט מאתגרת, אבל אני חושבת שבסך הכל היו מרוצים ממני.
הארכיאולוגיה תמיד עניינה אותי. אבא שלי ד"ר להיסטוריה. נהגנו לטייל בארץ, הוא היה מלווה את הטיול בהסברים ואני הייתי מרותקת. כשהצטרפתי לחפירות, הרגשתי בבית.
אחרי התיכון המשכתי לישיבה ולשירות לאומי, אבל כבר היה לי ברור שאני אלמד משהו בתחום. עם כל הניסיון שצברתי בחפירות עם רשות העתיקות לא הייתי צריכה יום פתוח כדי להבין שזה מה שאני רוצה ללמוד, והתחלתי בלימודים באונ' העברית. השנה, חידשתי את הקשר עם רשות העתיקות: חפרתי במשך כמעט חודשיים בבחרבת אל בורג' ליד רמות.
היום, אני יכולה לומר שהחפירה שהכי הרשימה אותי הייתה חפירת כנסית המרטיר המהולל ליד בית שמש. כמות ממצאי השייש הייתה עצומה, והעובדה שזה היה קרוב לבית קירבה אותי לאתר. באחד הימים מצאנו אגן טבילה בגודל מטר על מטר, שעשוי מנטיף. אני לעולם לא אשכח את זה. אני מחכה לעבוד ברשות אחרי התואר".
"לא מובן מאליו שמצאתי את את עצמי בעולם הזה"
יהלי קליין, בן 26 מירושלים, הוא היום סטודנט שנה ג' לארכיאולוגיה ומדעי המדינה.
"נחשפתי לארכיאולוגיה לראשונה בהתנדבות בחפירות מטעם חוגי הסיירות. ראיתי כי טוב, והתחלתי להתנדב כל קיץ", הוא מספר. "לחפירה בחורבת ע'דסה, בשנת 2016, הגעתי עצמאית, בעקבות קמפיין של רשות העתיקות שגייס תיכוניסטים לעבודה בחפירות. אני זוכר את החפירה הזו כאבן דרך. שם הבנתי , שמקצוע הארכיאולוגיה משלב תחומים רבים שאני מחובר אליהם, כמו היסטוריה, אמנות, השהות בשטח ועוד. זה לא מובן מאליו שמצאתי את עצמי בעולם הזה. מאוד סביר, שללא ההשתתפות בחפירות לא הייתי מגיע למסקנה הזו. כשסיימתי את הצבא התחילה הקורונה, לכן טיול גדול בעולם לא בא בחשבון, התחלתי לחשוב על לימודים וניסיתי לראות איך אני משלב חלומות עם המציאות בפועל, וכך החלטתי ללכת ללמוד את התחום באוניברסיטה. לאחרונה, הגעתי לעבוד שוב בחפירות רשות העתיקות בפסגת זאב, בניהולם של בנימין סטורצ'ן וזובייר עדוי. באחת השיחות, סיפרתי על חפירות קלאסיות שהשתתפתי בהן, וממש במקרה הזכרתי את חפירת חורבת ע'דסה, שהותירה בי את חותמה. בהתחלה לא זכרתי שאותו בנימין ניהל את החפירה שבה השתתפתי ב-2016. כשפיצחנו את זה התרגשנו מאוד".
לסגור מעגל
אילנה גרבר, בת 26 מנתניה, נפגשה עם רשות העתיקות לגמרי במקרה לפני כ-10 שנים. "שירתתי בשירות לאומי וראיתי חממות בצד כביש 38, הסתקרנתי ונכנסתי פנימה. זו הייתה החפירה של תל בית שמש. אהבתי את מה שראיתי, ומאוד רציתי להתנדב. הגעתי לכמה ימים – ומשם המשכתי להתנדב עוד ועוד." היא משתפת. "זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את הארכיאולוגיה מקרוב. לימים, הגעתי לחפירת כנסיית המרטיר המהולל בניהולו של בנימין סטורצ'ן. למרות השעות המאתגרות, נהניתי. בכל יום גיליתי משהו חדש. נשארתי שם שלוש שנים. הייתי אחראית על המחסן, על שטיפת החרסים ועל לוגיסטיקה. היום אני לקראת סיום תואר ראשון בארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ומתחילה תואר שני. השנה אני עתידה להתחיל מלגה של רשות העתיקות ולסגור מעגל; המלגה תכלול 140 שעות בשטח, בהן אסייע בחפירות ארכיאולוגיות ובהדרכות הנחלה, בתמורה להשתתפות במימון התואר. אני מתרגשת לקראת הבאות".
אוריאל פרינץ, בן 31 מירושלים, הגיע לרשות העתיקות כמתנדב לפני שבע שנים, והיום הוא חלק ממערך הפיקוח. אוריאל מספר על תחילת דרכו: "כשהגעתי לחפירה כבר ידעתי שאני רוצה ללמוד ארכיאולוגיה, אבל לא הייתי בטוח בכך ב-100%. רציתי להתנסות בחפירות לפני שאני מתחיל את הלימודים וכך הגעתי לחפירת רשות העתיקות . החפירות עשו לי חשק להתחיל ללמוד ונתנו לי מוטיבציה. זו הייתה התחלה טובה. לאורך התואר זכרתי את חפירות הרשות לטובה וידעתי שלשם אני מכוון להיכנס כשאסיים. היום אני מפקח ארכיאולוגי ברשות, אני אוהב לגלות – כל יום מחדש, את ירושלים. הרבה אנשים אחרים לומדים את ירושלים מספרים, אני חווה אותה כל יום, כהרפתקה".
במסע בעקבות הדרכים המובילות ללימודי ארכיאולוגיה, עולה מוטיב חוזר של "התאהבות" צעירה בתחום. מיה, יהלי, אילנה ואוריאל, כל אחד בדרכו, מעידים על חיבור עמוק, אשר אולי – ללא הפלטפורמה הנכונה, לא היה קורם עוד וגידים. הדרך בין עבודת תיכוניסטים בחפירות ועד לעבודה ברשות העתיקות עשויה להיות ארוכה, אבל יש מי שעשו אותה. היום, הם קוצרים את הפירות.
