הפרידה מהפיח ומהמראות האקזוטיים של לבנדה, השרתה מוזה על אנשינו. עמית שדמן ושלמה אשכנזי סוגרים תקופה ופותחים אחרת
בשעה טובה, עברנו לשוהם. בואו לקפה / ד"ר עמית שדמן, מנהל מרחב מרכז
מרחב מרכז של רשות העתיקות היה מזוהה, במשך שנים רבות, עם העיר תל אביב. כעשרים שנים לערך, מתקני הרשות: מרכז שוסטר, מקווה ישראל – ועד לפני מספר ימים לבנדה, שימשו את אנשי המרחב בפעילותו השוטפת, ולא פחות חשוב – את ציבור היזמים, שהיה מגיע למשרדים כשבידיו גרמושקות עבות כרס.
חדירת המדיה והרשתות לעולמנו, והמציאות המשתנה, לא פסחו גם עלינו, הארכיאולוגים – אף שבינינו יחידי סגולה שהיו מעדיפים להקפיא מצב קיים.
את הגרמושקות, את תיבות הדואר והבולים, מחליפים כעת קבצי PDF. הדברים האלה – וביתר שאת, מגפת הקורונה ודוחק תחבורתי, כפו חישוב מסלול מחדש, תרתי משמע.
ההבנה, כי משרד יכול להיות כמעט בכל מקום, פותחת, למעשה, מנעד רחב של אפשרויות.
לפני מספר חודשים קיבלה הרשות, והעומד בראשה, החלטה גורלית בדבר מיקומו של מרחב מרכז.
בשלה השעה, אפוא, להוציא את משרדי המרחב (שנותן שירות לציבור מגן יבנה בדרום ועד עין אפק-כורדני בצפון) מהעיר תל אביב.
לאחר חיפושים רבים, הוחלט על אזור התעשיה החדש – שוהם.
למעשה, אין זו הפעם הראשונה שרשות העתיקות תוקעת יתד במקום; האזור היה, במשך שנים, אתר חפירות רחב היקף, והתגלו בו ממצאים ארכיאולוגיים מרשימים.
משרדי המרחב, אם כן, ממוקמים למרגלות האתר ח' אל בירה, כנסיה ביזנטית שנשתמרה בצורה טובה.
המעבר למעוננו החדש לא היה קל, מן ההיבט הרגשי, כמובן.
בין אם לבנדה היה מקום ראוי ובין אם לאו, הרי שהיה זה בית שני עבורנו, ארכיאולוגים ואנשי ונשות מטה, בעבר ובהווה.
עם זאת, את תחושת הבית, או הביתיות, עושים אנשים – לא קירות.
למיקום המשרדים בשוהם משמעות רבה, והדבר ישפיע על הפעילות היומיומית של אנשי המרחב. המשרד נמצא במקום אסטרטגי, ממנו אפשרות הגעה ויציאה לשאר האזורים. לבאי המשרד – הן לעובדיו והן לאורחים, חנייה בשפע. המשרדים בשוהם חדשים, ואנו הראשונים להיכנס (ברגל ימין) אליהם. המבנה הינו נכס של רשות העתיקות, על כל המשתמע מכך.
אנו, עובדות ועובדי המרחב רואים במעוננו החדש בית. עם הזמן, נעצב את תכולתו וניצוק בו תכנים.
העוברים בדרך, מוזמנים לבקר אותנו. הקפה על האש. נשמח לקבל הצעות ייעול.
אלה תולדות משרדי מרחב מרכז ב-25 השנים האחרונות / שלמה אשכנזי
ויהי ערב ויהי בוקר יום ראשון שנת 1995, ומרחב מרכז משתכן – ברוב כבוד והדר – בחסותו של הסמנכ"ל דאז גיורא בירן, באחד המרכזים היוקרתיים בעיר ללא הפסקה – מרכז שוסטר בצפון תל אביב — לצד אוכלוסיית ה"צפונבונים" שחיה, נושמת ומבזבזת כסף ללא הבחנה, בעיר ללא הפסקה.
איזה יופי וכבוד, אבל יש רק חסרון אחד קטנטן: המשרדים שהושכרו, ממוקמים בקצה חניון המרכז המסחרי, בקומה 1-, כמעט ללא חלונות, כאשר ריח גזי הרכב חודרים ללא בושה למשרדים "היוקרתיים" של העובדים המאוכזבים. חברים! מה אגיד ומה אומר – את אף אחד זה לא שבר. יוסי לוי, המנהל המוכשר, הפיק במקום אירועים, מסיבות ואירוח ללא שום הגבלות. הארכיאולוגיה פרחה, ויוסי הוציא לכולם את הנשמה.
ויהי ערב ויהי בוקר יום שני שנת 2004 – משפחת מרחב מרכז התרחבה, והגיע הזמן להחליף דירה. יוסי לוי, האיש והאגדה, החליט שנעבוד רק בתחומי העיר הגדולה והמאירה.
חיפשנו ומצאנו – זאת לא קלישאה, ורחוב "מקווה ישראל" נמצא מתאים בדרום העיר הגדולה.
מבנה מפואר, יחיד במינו, 4 קומות עם גג ומרתף, בלי מעלית, בלי שותפים או שכנים, ששימש מנהלי חברת ביטוח הרבה שנים., מקום מרווח עם הרבה אויר. אהבנו אותו, וכולם היו מאושרים.
בעיה קטנה אחת שלא נפתרה היתה – חניה.
אז, כרעם ביום בעיר, קיבלנו הודעה שהבניין עומד להריסה עקב התחדשות העיר הגדולה. צער גדול נפל על כולם, איך ניפרד מהמקום הנהדר?
אל תדאגו, אמר יוסי, נשאר בתל אביב!
ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי, שנת 2009.
דרום תל אביב. "איום ונורא"! אבל במחירי הנדל"ן, אין לנו ברירה.
נס גדול קרה פה, לבנדה 12 הולך ונבנה.
נחתם הסכם לעשר שנים, שקשר את הרשות בחבלים רבים.
הנכס החדש במיקום בעייתי, אין חניה, הגישה בשעות הבוקר ואחר הצהרים איומה, חדרים קטנים וצפופים, והשכנים והסביבה… איך עברו 10 שנים ?.?.? הנכס נמכר לאיש נדל"ן.
הגיע אלי אסקוזידו לניהול הרשות, ומספר חודשים לפניו, מונה ד"ר עמית שדמן, צעיר ומוכשר למנהל המרחב.
כך, נפלה החלטה: בנכס הזה לא נשאר לנצח!
אלי החליט שעוברים למקום חדש, נגיש, שיהיה טוב לכווולללם!
לא הרגשנו איך הזמן עבר, הוחלט שמספיק עם המעבר.
הפעם, קונים נכס שיישאר בידינו מעכשיו ועד עולם.
למשימה נרתמו עובדי הלוגיסטיקה, שפתרו את הבעיה תוך זמן קצר, נמצא מקום חדש – יפה גדול ומרווח, במחיר סביר, שהניח את דעת כולם.
שוהם זו אומנם לא העיר הגדולה, אך היא מקבלת אורחים ומאירת פנים לרוצים לשכון בתוכה.
מרפסת גדולה, נוף מקסים, משרדים מרווחים, שכנים טובים, חניה בשפע, אושר גדול.
חוץ מארנונה וחשמל אין לנו הוצאות יותר, ואפילו רואים ארכיאולוגיה ממול. כולם מרוצים ושמחים, נקבעו מזוזות ומחכים רק לאורחים.
ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי וחמישי, ויכולו השמים וכל צבאם, ותנוח הרשות במקום החדש. בזאת, הסתיים פרק זה של המעבר, ונקווה שפה יישאר מרחב מרכז לעד.
ברכה והצלחה!
