אחרי נתק פתאומי שארך חודשים, רבים מהמילואימניקים שלנו חוזרים לעבודה, וכמה טוב לראות אותם חוזרים לשורותינו!
החזרה לשגרה
"כבר מתחילת המלחמה עמדנו בקשר עם כל אחד ואחת שגויסו למילואים כדי לוודא שיש להם את כל מה שהם צריכים ברמה האישית – וכמובן המשפחתית, בין אם מדובר בלוחמים בחזית או בתומכי לחימה בעורף", אומרת מורן שבתאי, מנהלת אגף הון אנושי. "בנינו ערכת חזרה לשגרה לכל משרתי המילואים שחזרו אלינו. ליבנו והערכתנו עם כל משרתי המילואים ואנחנו כאן לסייע בכל נושא".
המסע של ניב מורלי ממרחב דרום
"כשהמלחמה פרצה, בדיוק סגרתי חפירה. תכננתי להגיע למשרד מיד אחרי סוכות כדי לעבד חומר ולכתוב את עבודות הכתיבה, אבל זה, כמובן, לא קרה, ומצאתי את עצמי במציאות חלופית". מספר ניב מורלי, מפקח במרחב דרום.
"במילואים אני רס"פ בפלוגת צמ"ה (ציוד מכאני הנדסי). אני אחראי על כל הלוגיסטיקה – דואג לאוכל, לציוד, להחלפת מדים, מטפל בתרומות ועוד. העבודה במילואים היא אינטנסיבית. בתחילת הלחימה, עבדו בפלוגה שלי 24 שעות ברצף, סביב השעון; רק סיימו חישופים במקום אחד, ומייד מקום אחר ביקש אותם להריסת מבנים או לצורך אחר. רק סיימו את המשימה הזו, וכבר גדוד אחר ביקש פתיחת צירים. לא הפסקנו לעבוד".
"במהלך המילואים, אנשי הרשות התעניינו בשלומי. עומרי ברזילי, סבטלנה טליס, קובי ורדי, עמית ראם והחמ"ל – כולם התקשרו אלי. הרגשתי שדואגים לי באמת. לצערי, לא היה לי תמיד זמן לענות לכולם".
לאט לאט
"כשחזרתי לעבודה לפני שבועיים, ביקשתי שיאפשרו לי רגע להתאושש; לא להכנס מיד לחפירה או לכתיבה. למזלי, המנהלים ברשות הבינו את המקום שבו אני נמצא. הרגשתי שמבינים אותי. נתנו לי משימות "רגועות" באופן יחסי. הניתוק מהעבודה עשה את שלו, ולכן קבעתי כמה מפגשים כדי "לנער חלודה" ולחזור לעבודה כמו שצריך".
אז חוזרים לשגרה?
"אי הוודאות הכללית מורגשת גם עכשיו. בהתחלה אמרו שבנובמבר נתבקש לחזור למילואים. אחר כך התבשרנו שזה יקרה כבר באפריל. אני משתדל לא לייחס לזה חשיבות, אבל התחושה היא שזה נושף לנו בעורף. אם חושבים על זה יותר מדי זה עלול לגרום לפחד, לחרדה או לפאניקה.
אני חושב שלזוגתי היה קשה יותר מאשר לי. להיות לבד בין ארבעה קירות עם המחשבות והדאגות, זה לא פשוט. במילואים החבר'ה יחד, יש סולידריות, אנחנו מאוד עסוקים במשימות. לנו אין לנו זמן לעצור ולחשוב מה קורה ומה יהיה, לגלוש באינסטגרם וברשתות. למי שנשארים בבית קל "ליפול" למחשבות ולסרטונים רעילים, שמורידים את המורל".
החזרה של נריה רובין ממדור רכש
לאחר שחזר משירות מילואים בן ארבעה חודשים, נריה רובין מוצא את עצמו שקוע בעבודה. הוא החליף את הנופים הבראשיתיים של יהודה ושומרון בנופים העירוניים של הקריה הלאומית לארכיאולוגיה. בשגרה, נריה הוא ראש מדור רכש ברשות, ומתמודד באופן שוטף עם מו"מ ופתרון בעיות. אבל כלוחם בפלוגת "הרודיון" בגדוד ההגמ"ר, הוא לא ציפה לפגוש את האתגרים האלה גם במילואים. " הפלוגה שלנו תפסה את הגזרה שלה הכי מהר ביהודה ושמרון. בהתחלה, כשרק שהגענו, היו חסרים המון דברים. נוצר אתגר – להניע את הכל, לדאוג לכל הפרטים הקטנים. מצאתי את עצמי מנהל את ענייני הרכש, אבל הפעם בצבא" הוא אומר בחיוך.
"בתפקיד שלי – גם במילואים וגם ברשות, אני צריך להיות "ראש גדול", ולמצוא פתרונות גם כשזה נראה בלתי אפשרי".
לוחם, אבל האתגר נמצא גם בבית
"יש לי ארבעה ילדים קטנים, מגיל שנה עד שש, ומטבע הדברים הטיפול בהם אינטנסיבי. בתקופת המילואים, אישתי והילדים עברו באופן זמני אל חמותי, בישוב אלעזר שבגוש עציון. ההורים אמנם עזרו הרבה והשתדלתי להגיע בכל פעם שיכולתי, אבל זה לא היה פשוט. לאחרונה חזרתי לשגרה לאחר שלקחתי שבוע חופש להתרעננות. לאט לאט, אני מתאושש".
חיילי המילואים – העובדים הנהדרים שלנו, 'מתכיילים מחדש' אל המערכת. המעבר מהמציאות המקבילה, כך נראה, לא תמיד פשוט, וגם העתיד לא לגמרי בהיר . אנחנו ברשות העתיקות נמשיך להחזיק בתקווה ובתפילה לראות ימים טובים יותר, וש נחזור לשטח ו"נכתת חרבותנו" לאתי חפירה.
לעובדים שלום
התחדשנו: רשות העתיקות הקימה בבית שמש מרכז לוגיסטי – ובצמוד לו – מרכז לאחסון הפסיפסים הקדומים של ארץ ישראל – מהמתקדמים בעולם
על הפודיום – נדאל סנדוקה
דבר המנהל
בעקבות האוצר האבוד (במעמקי המחשב)
