דפנה (שטראוס), דפנה (תובל מרקס) ורחל, הן העורכות הוותיקות ביותר בתחום פרסומים. חפירות רבות זכו לטיפולן המסור, מאות חוקרים קיבלו את תמיכתן המקצועית, ומנהלים רבים חלפו בתחום, ונהנו מעבודתן. הן כבר ראו שינויים גדולים – יותר או פחות, שנעשו בכתבי העת בתחום, אך לקראת השינויים הקרבים, אפילו הן מתרגשות.
לכבוד המהפך של כתב העת 'עתיקות' העובר למתכונת של כרכים נושאיים, צללנו לתוך הקרביים של תחום פרסומים. העורכות הוותיקות סיפרו לנו הכל: איך בעצם הכל התחיל, אילו שינויים כבר צלח המגזין בעבר, אילו שינויים צפויים ל'עתיקות' וגם: ומידע ראשוני על "האח הקטן", כתב העת JERI שבדרך.
דפנה שטראוס, שעורכת את 'חדשות ארכיאולוגיות' באנגלית, היא הוותיקה ביותר מבין השלוש. "התחלתי את עבודתי ב-1989 באגף העתיקות. הגעתי לכאן בעקבות שיחת טלפון ממרצה שלי, שידעה שאני מחפשת עבודה".
בשנת 1994 הצטרפה לתחום רחל קודיש-ושדי. "ראיתי מודעה קטנה בספריה, שלפיה מחפשים עורך לפרסומי רשות העתיקות. אמרתי לעצמי שאני ממילא קוראת כל יום מאמרים, לכן זה עשוי להיות מעניין. אפילו לא ידעתי מהי עריכה של כתב עת. לא ערכתי כלום אף פעם לפני כן, אבל הייתה לי תחושה טובה. כולן עשו, בשלב כזה או אחר, קורס עריכה, ולכן גם אני השלמתי אותו בהמשך", היא מספרת.
דפנה תובל-מרקס הגיעה לתחום במקרה: "דפנה שטראוס, שכבר עבדה בתחום פרסומים, הגיעה לחפירה של ספי פורת בקיסריה כדי לעבוד עם ספי על פרסום מאמרים שלו. כשפגשה אותי, שטראוס אמרה שחסרים לתחום עורכים (תמיד רלוונטי 😉) והציעה לי 'בואי תנסי'. מאז אני שם".
חגיגה מבלבלת
לא הרבה יודעים, אבל מעבר לתפקיד החופף והשם הפרטי הזהה, ה"דפנות" גם חולקות חדר.
לדברי תובל-מרקס "הציעו לנו בעבר להיפרד, להשתדרג לחדר גדול יותר ולהתפצל – סרבנו! למרות שאנחנו שתי 'דפנה', יש ביננו סימביוזה. בדרך כלל אנחנו יודעות לנחש למי מאיתנו קוראים, אבל כשלא (וזה קורה לא מעט), זה מצחיק. הקשר הטוב עם הצוות, עם העורכות, הוא הדבר הכי טוב שיש לנו כאן".
הדפנות ורחל האחת מסכימות, שבנוסף לחברה הנעימה בתחום, יש הרבה סיפוק ועניין בקשר עם הכותבים, וביכולת לתת מענה לאתגר הלשוני שחלקכם מציבים בפניהן. "אני אוהבת את האינטראקציה עם המחברים, ושמחה על היכולת לעזור להם להביע את עצמם כפי שהם חושבים ומדמיינים את הדברים" אומרת רחל. "לפעמים יש איזה ניסוח בעייתי, שאנחנו שוברות עליו את הראש, ואז, פתאום, האסימון נופל". "אני אוהבת את התחושה שפתרתי את זה" משלימה דפנה שטראוס.
"העובדים חרוצים מדי – השולחן שלנו לעולם לא יהיה ריק"
לגבי האתגרים, הדעות חלוקות. מבחינת דפנה תובל-מרקס, "החלק הכי מאתגר בעבודה הוא לוודא שהכל 'יעבוד' יחד – למשל, כל האיורים צרכים להיות בגודל הנכון, בפונט הנכון. יש כל מיני דקויות של אחידות וניהול לוגיסטי. זה קשה, אך לא בלתי אפשרי".
לדברי דפנה שטראוס, "בעבר היו לנו, לעיתים, קשיים עם הכותבים והכותבות. היום אני מעבירה הדרכות כתיבה, שם אני פוגשת אותם פנים אל פנים. הקשר הזה נעים, אבל בעיקר – חשוב. כשמסתכלים בעיניים ויש שיח, אנשים מגלים שאנחנו נחמדות. לדעתי, אחרי הפגישות המשותפות המחסום נשבר, ומעבר לכך שהם רואים אותנו כבנות אדם, הם גם מבינים את הרציונל של השינויים שאותם אנחנו עושות בטקסט שהם מגישים. אם אחרי הכל יש מישהו שמתקשה, תמיד אפשר להתקשר אלינו בכל שאלה, אנחנו שמחות לעזור".
"יש לנו אנשי שטח מעולים, אבל צריך לעזור לכותבים להביע את עצמם. צריך לשבת ולהבין מתוך מה שהם הגישו, מה הם באמת רוצים להגיד" מוסיפה רחל.
"כיום העומס הוא הקושי הכי גדול שלנו. אנשים מאוד חרוצים וכותבים הרבה דוחות, אבל כוח האדם מוגבל. השולחן שלנו לעולם לא יהיה נקי ממשימות. על כל טקסט אחד שאני מסיימת, יש עוד 30 בהמתנה, זה היחס". אומרת שטראוס.
ATIQOT' מתחדשות
רחל, שעורכת את 'עתיקות', מתמודדת בימים אלה עם אחד האתגרים הגדולים ביותר שניצבו בפני המערכת – המהפך של 'עתיקות'. כתב העת, שהתחיל אי שם בשנות ה-50, עובר כיום תהליך מיתוג מחדש, ומעדכן את פניו. "אנחנו משנים קונספט. הוקמה ועדת מערכת שבוחרת מאמרים על פי נושא, כל כרך יעסוק בנושא אחר. הכרך הקרוב יעסוק בכתב ובכתיבה, ויש בו מאמרים מגוונים שעוסקים בממצאים משלל תקופות. הייתה היענות מדהימה. פרסמנו כבר קול קורא לכרכים הבאים עד סוף 2024, ויש המון התעניינות סביבו". אומרת רחל.
לא המהפך הראשון, וכנראה גם לא האחרון
כתבי העת של רשות העתיקות כבר ידעו מהפכים בעבר. אחד הגדולים שבהם, היה המעבר מהגרסה המודפסת לדיגיטל. "בשנת 2004 פרסמתי את הגיליון המודפס האחרון של חדשות ארכיאולוגיות 116, ולאחר מכן, הוא הפך לכתב-עת מקוון. בהתחלה, הקוראים שלנו התקוממו על השינוי; קיבלנו המון מכתבים זועמים, שבהם כתבו לנו 'איך אתם עושים דבר כזה?!' כנראה שאנשים היו בהלם. זה היה בלתי נתפס בעיניהם שכתב העת יופיע רק באינטרנט, ושהם לא יוכלו לדפדף בו, עמוד-עמוד. בסוף, זה יצא נהדר, ושמרתי גם מכתבים הפוכים – שהודו לנו על המהפך וההנגשה הטובה" נזכרת דפנה תובל-מרקס.
"כשעתיקות עבר מהדפוס לדיגיטל, הקהל כבר היה מוכן לזה. כבר לא היה צורך בשכנוע של הקוראים. עתיקות מפורסם כקובץ PDF, ואנשים כבר הבינו שקל יותר לחפש ולשמור ככה טקסטים. לכן, כיום, לדעתי כולם מרוצים מהשינוי".
התמונה המלאה
שינוי נוסף ומשמעותי שעברה המערכת היה פרסום דוחות ראשוניים של משלחות החוץ בכתב העת חדשות ארכיאולוגיות. בעבר, לא כל חפירה חויבה בדו"ח ראשוני. "כיום, אנחנו מפרסמים הרבה יותר דוחות ראשונים של אוניברסיטאות ומשלחות חוץ. זה אמנם לא תמיד נוח לחופרים, אבל זה מספק תמונה כוללת ורחבה של כל הפעילות הארכיאולוגית בארץ, וזהו הייחוד של חדשות ארכיאולוגיות".
מזל טוב! נולד לכם אח קטן – קבלו את JERI, או בשמו העברי – 'עבר'
המהפך של 'עתיקות' הביא איתו שינויים נוספים. בעבר, כל מאמר שהיה גדול מדי לחדשות ארכיאולוגיות, כמו גם דוחות סופיים, פורסמו כולם בעתיקות. "עבדנו רק עם מה שהגיע אלינו כחלק מהשוטף" אומרת רחל. "בעקבות המהפך, הבנו שחייבים כתב עת נוסף, כדי לספק פתרון לכול אותם מאמרים, שלא יכנסו עכשיו ל'עתיקות', ובכל זאת ראויים". כך נולד 'עבר'. ההשקה הרשמית תצוין בהמשך, ואתם בוודאי עוד תשמעו על האח החדש של 'עתיקות' ושל 'חדשות ארכיאולוגיות'.
אם כן, לסיכום – יש למה לחכות!
