החודש קיימנו ברשות העתיקות – בשיתוף שירותי הדם של מגן דוד אדום, מבצע התרמת דם למען רפואת חברתנו לעבודה, אנה אייריך-רוז. אנה מתמודדת בימים אלו עם מחלת הסרטן. היא נמצאת בשיאו של הטיפול, ושלומה טוב. לצורך החלמתה, אנה זקוקה למנות דם, ועשרות עובדי הרשות התגייסו לסייע.
המבצע, שכולו ערבות הדדית, חברות וקהילה, אורגן ע"י אגף הון אנושי והוכתר כהצלחה גדולה. רבים התגייסו להושיט יד לתרומה, ובסה"כ נתרמו כ-60 מנות דם על ידי עובדי הרשות.
"זה לא מובן מאליו, אתם מצילים את חיי", הודתה אנה לתורמים ולתורמות במייל שנשלח לעובדים. "הנכונות שלכם שיפרה את מצב הרוח שלי ומילאה אותי אופטימיות. יש לפני עוד דרך ארוכה, אבל בעזרת התרומה שלכם והתמיכה שלכם, אני עוד יותר נחושה לנצח את המחלה הארורה. מקווה לחזור במהירות האפשרית. ושוב, תודה רבה רבה", חתמה אנה.
אנה, אנחנו מאחלים לך בריאות מלאה ומחכים לך לשובך!!

קצת על תרומות דם בישראל: כדי לעמוד בדרישות הגוברות של מערכת הבריאות בישראל, יש צורך ב-1,200 מנות דם חדשות בכל יום (50,000 מנות בשנה לכל מיליון תושבים). בישראל קיים מחסור קבוע במרכיבי דם. כל עוד לא ניתן לייצר דם במעבדה, וכל עוד לדם אין תחליף, רק תרומת דם מאדם אחד יכולה להציל אדם אחר. (המידע מתוך האתר של מד"א). תהליך שאיבת הדם אורך כ-25 דקות, במהלכן התורמים והתורמות מתושאלים, עוברים בדיקות לחץ דם והמוגלובין, ונשכבים על מיטת התרמה תוך חיבור לערכה סטרילית.

אנה אייריך-רוז בחפירה באתר מוצא. מחכים לך!

תרמנו בבית – העובדים שעבורם התנדבות היא עניין שבשגרה

במבצע ההתרמה אצלנו בקריה, העובדים והעובדות תרמו דם, (וקיבלו טרופית, טעם הילדות) וגם שוחחו. מהשיחות עלה, שאצל רבים מעובדי רשות העתיקות, התנדבות ותרומה לחברה הם עניין שבשגרה.
קחו לדוגמא את שגיא מלמד, סמנכ"ל פיתוח משאבים ברשות העתיקות ופעיל עמותת "בודו למען השלום". עמותה זו, פועלת לקידום היחסים בין ישראל לתפוצות ובין יהודים לבני תרבויות ודתות אחרות, דרך אמנויות לחימה.
"השליחות של הארגון היא להביא להרמוניה ולהסרת מחסומים וסטראוטיפים, באמצעות אמנויות לחימה", מספר שגיא על המיזם. "אנחנו עושים את זה באמצעות הטמעת תוכנית חינוכית בתוך שיעורי אומנויות הלחימה. כך, לדוגמה, אנחנו מלמדים שאפשר להיות חזק ולא אלים; הסיבות העיקריות לאלימות הן פחד, שנאה וחוסר ביטחון. אדם רגוע ושליו ובעל ביטחון עצמי, לרוב לא יהיה אלים".

שגיא מספר, שהוא עוסק בקארטה מאז שהשתחרר מצה"ל. את הרומן שלו עם עולם התרומה לקהילה החל קצת מעט מאוחר יותר, כאשר היה סטודנט לתואר ראשון: "יזמתי תוכנית הדרכת קארטה לנוער בדואי מכפר חאלד – כפר לא מוכר", הוא מספר.
"יותר מאוחר בחיי היה לי מועדון קארטה בהושעיה, שפעל במשך עשר שנים. היו בו תלמידים מגיל 5 ועד 50. מאות תלמידים, עשרות חגורות שחורות".
במסגרת הזו פגש שגיא את דני חכים, מייסד העמותה "בודו למען השלום". "אני חגורה שחורה דאן 4, והוא דאן 6. הוא הגיע אלי הבייתה והזמין אותי להיות חבר הנהלה. דני חשב שהוא בא לשכנע אותי, אבל אחרי דקה של הסברים, הודעתי לו שהוא יכול להפסיק, כי אני בפנים. זה בדיוק מה שאני אוהב לעשות. בתואר הראשון למדתי מזרחנות ובתואר השני, בארה"ב, פתרון סכסוכים".

שגיא ותלמידיו במועדון הקראטה שניהל

המורה מגיע כשהתלמיד מוכן

בשלב מסוים של הפעילות של שגיא בעמותה, הוא זכה לפגוש את המורה של דני, הסנסי קנסוואה מיפן, "זה המאסטר או ה'רבי' שלו. כבר אז, הוא היה כמעט בן 80, וערכנו מחנה אימונים למתאמנים ולחברי ארגון מכל הארץ. הגעתי לשם יחד עם כמה מהמתאמנים הבכירים שלי. השליש הראשון של האימון הוקדש לצעד אגרוף, שנקרא ביפנית 'אוי צוקי'. זה משהו שלומדים בערך בשיעור הראשון. כל התלמידים – מגיל 5 ועד 60, הופתעו. הם באו עם ציפיות שהמאסטר הגדול מיפן ילמד אותם דברים שרואים את ברוס לי עושה בסרטים, ובמקום זה הוא מלמד אותם את מה שהם למדו בשיעור הראשון. בסוף האימון הם שאלו אותו: למה הקדשנו כל כך הרבה זמן לאיגרוף הפשוט הזה. סנסי קנסוואה ענה: 'הכל נשען על הבסיס'.

"אחר כך, דני חכים שאל אותי אם אני יכול לקחת את המאסטר בחזרה למלון שלו בהרצליה. זה היה מבחינתי כבוד גדול. ידעתי שיש לי רק עשרים דקות עם הדמות הגדולה הזו, ולכן שאלתי אותו מה הוא למד מהמורה שלו – מייסד הקארטה המודרני, סנסי פונאקושי. הוא חשב שלוש דקות ברצף. למען האמת, חשבתי שהוא נרדם, ובסוף אמר באנגלית " He didn't talk much ". אני לקחתי מהערב המיוחד הזה שני דברים. האחד: הבסיס הוא הכל. השני: אל תדבר הרבה".

מהשיחה עם שגיא עולה, שהוא איש של נתינה ויוזמות חברתיות. "כשפרץ משבר הקורונה, ניצלתי את היותי נשיא מועדון הבוגרים של אוניברסיטת הרווארד בישראל, גייסתי את חבריי והקמנו את פרויקט "עם ישראל חי (18)". הזמנו אנשים שאנחנו מקושרים אליהם, ממקצועות מגוונים, לתרום 18 שעות מזמנם ומהידע שלהם. יצרנו הזדמנויות. המוטו שלי הוא "כשקשה לך – תעזור לאחרים".

מה המסר שלך לאנשים שמתלבטים אם להתנדב?
"לזכור שהכל קשור. ההתנדבות מאפשרת לפגוש עוד אנשים, להרחיב את מעגלי הקשרים וההיכרויות. זה יוצר הזדמנויות שישרתו אותך גם בדרכים אחרות ופותח דלתות. ההתנהלות הטובה ביותר בחיים היא כזו של נתינה; אפילו בלי לבקש, אתה מקבל סיפוק, הערכה והזדמנויות".

"לתת – זה לקבל הרבה יותר"

מתנדבת נוספת מבין עובדי הרשות, היא אורית אפללו, רכזת פדגוגית במנהל חינוך וקהילה.

אחת לשבועיים-שלושה, אפשר למצוא אותה ב"צוותא" – מועדון חברתי לבעלי צרכים מיוחדים בתפקוד גבוה, ששייך לעמותת ע"ל (עמותה לקידום). "המועדון הוא מועדון חברתי לאנשים בוגרים שפועל בשעות הערב. הוא מקנה להם כלים שמסייעים להם להתפתח ולהיות אזרחים שווים ומעורים בחברה. יש לנו 4 קבוצות, שמחולקות לפי תפקוד ולפי גיל, מגיל 21 ומעלה", מספרת אורית. ביום, אורית מדריכה ומחנכת, ובלילה היא לא עוצרת, וממשיכה לעשות את אותו הדבר.

מה את עושה במסגרת ההתנדבות שלך במועדון?
"במסגרת ההתנדבות, אני פוגשת בכל פעם קבוצה אחרת. לפעמים אנשי המועדון רואים אותי בסופר השכונתי ותמיד שמחת המפגש גדולה. הם חוזרים ושואלים אותי "מתי את באה". זה ממלא התרגשות, ומוכיח שתמיד כשאת נותנת – את מקבלת הרבה יותר. אני בד"כ נפגשת איתם במועדון בבאר שבע, משתפת אותם בכל עולם הארכיאולוגיה והמורשת. לפעמים אני מרצה, לפעמים מציגה ממצאים. לעיתים ההרצאות שלי כוללות יצירה שמפתחת מוטוריקה עדינה, אבל העיקר הוא הרחבת הידע, חיבור לדברים שהם מכירים מהעולם שהם באים ממנו. זה עוזר לפתח מודעות לסביבה שמקיפה אותם".

מה חשוב לך בהתנדבות ובקשר שלך עם האנשים במועדון?
"אני מנסה לחבר אותם לעולם של היום ולעולם שכל אחד מהם בא ממנו. חשוב להזכיר שהם בתפקוד גבוה. חלקם לוקחים אפילו קורסים באוניברסיטה. מטרת המפגשים היא לשלב אותם כאזרחים שווים בחברה".

להוציא את הילדים הפרטיים מאיזור הנוחות

אורית מספרת, שהמשפחה שלה מגויסת תמיד לכל עיסוקיה: "המשפחה מעורבת בכל מה שאני עושה, בין אם זה ברשות ובין אם זה שעות הפנאי. להתנדבות, היה לי חשוב במיוחד לחבר אותם. מאז שהילדים שלי היו קטנים, נהגתי לקחת אותם איתי לכל פעילות כזו. לחברים קרובים שלנו יש ילדה בעלת צרכים מיוחדים, ותמיד הצלחנו לחבר את הילדים אליה, הקפדנו לבוא לימי הולדת, להיפגש אחה"צ וכו'. זה הוציא אותם מאזור הנוחות שלהם ועזר להם לקבל גם את מי ששונה מהם. לשמחתי, גם היום הם מתנדבים המון. משום מה, הנושא היה קרוב לליבי מאז שהייתי ילדה קטנה. יש לי מקום לאנשים עם צרכים מיוחדים, אם לא הייתי בתפקידי הנוכחי ברשות העתיקות, כנראה הייתי עוסקת בזה".

מה היית ממליצה למי שרוצה להתחיל להתנדב?
"מי שרוצה להתנדב תמיד ימצא הזדמנות שתתאים לו. בנוסף להתנדבות הקבועה במועדון, אני תמיד מצטרפת גם לפרויקטים קצרים של נתינה, ומזמינה גם את מי שקוראים ומתעניינים לחפש פרויקטים דומים קרובים לבית. יש לנו כל הזמן בישוב פרויקטים מזדמנים – הכנת סופגניות בחנוכה לנזקקים, תרומה, איסוף ושינוע של רהיטים. בכל פעם שנשאר לנו אוכל מאירוע גדול, אנחנו מעבירים אותו ל'באר שובע' – ארגון חלוקת אוכל לנזקקים".

ברשות עוסקים בעתיקות, אבל לא חיים בעבר

אצלנו ברשות העתיקות, מאמינים שלא ניתן להיות מנותקים מהסביבה שבה אנו פועלים. החיבור לחברה הישראלית בא לידי ביטוי בשגרה, לרוב – באמצעות המרכזים החינוכיים.
החודש, הרימו עובדי היחידה למניעת שוד את הכפפה, והחליטו לחבר עבודה וקהילה, בפרויקט ראשון ומיוחד: עובדי היחידה התנדבו לקיים יום פעילות חווייתי לחברים מהוסטל לאוטיסטים "בית גנים" של סניף עמותת אלו"ט בירושלים.

הצוות לקח את חברי העמותה ליום שטח חוויתי, שכלל טיול בהרי ירושלים, עם כל הייחודיות שהיחידה יכולה לתת: הסברים באתרי עתיקות, פיקניק בחורבת חנות, טיול ג'יפים, סנפלינג, ושכשוך במעין סמוך. "השמחה שקרנה מהמשתתפים בעקבות היום המיוחד וההוקרה הרבה שקיבלנו בתמורה, מילאו את כולנו באנרגיות ובשמחה אמיתית על העשייה שלנו" סיפר אמיר גנור. "אף עין לא נשארה יבשה, כולם נרתמו בשמחה ויצאו עם חוויה שהותירה בנו חותם".

חברי עמותת אלו"ט העלו פוסט נרגש בעמוד הפייסבוק של ההוסטל: "נהנינו מטיול ג'יפים בהרי יהודה, ארוחת 'על האש' מפנקת, סיור והסבר באתר עתיקות, טבילה מרעננת במעיין, והשיא של היום – סנפלינג.  עבור החברים (וגם עבור חלק מהצוות) זו הייתה הפעם הראשונה בחייהם שעשו סנפלינג, וזו הייתה עבורם חוויה ייחודית. היו שהתלהבו מיד, כאילו נולדו לסנפלינג, ורק חיכו להזדמנות, והיו שחששו אך רצו מאוד, נלחמו בפחד ולבסוף ניצחו אותו, והיו גאים בעצמם מאוד. בבית גנים אנחנו ממשיכים לנפץ את תקרות הזכוכית, להתנסות באתגרים חדשים, ולייצר חוויות הצלחה וניצחון אישי. כל הכבוד לחברים האלופים, ולצוות שנענה לאתגר והוביל את החברים להצלחה! תודה מכל הלב לצוות רשות העתיקות, על טיול מושלם". 

"אני רוצה להודות לאמיר ולכל צוות היחידה למניעת שוד על הנתינה ועשיית הטוב למען הקהילה", הגיב על היוזמה אלי אסקוזידו. "ריגשתם את כולנו".

בהזדמנות זו, נזכיר שרשות העתיקות מעודדת מעורבות בקהילה, ושכל יוזמה חדשה תתקבל בברכה.
רוצים לגייס את הרשות להתנדבות בעמותה שאתם מתנדבים בה? יש לכם רעיון ליוזמה לתרומה לקהילה? דברו איתנו, נשמח לשמוע מכם!