מילה לפורשי הארגון מאת מנהל רשות העתיקות, אלי אסקוזידו:

נושא הפרישה לגמלאות כחובת גיל, מעסיק ומטריד את מקבלי ההחלטות ואת המעסיקים בעולם המערבי בשנים האחרונות. אנחנו, ברשות העתיקות, איננו יוצאי דופן בכך; בדורנו, לאור ההתקדמות ביכולות הרפואה ובאיכות החיים, הפכה זכות זו, למקור רעה בעיני רבים מהפורשים.
עוד יותר קשה הדבר, כאשר עיסוקם של הפורשים הוא כל עולמם הרוחני. כאלה הם מרבית מעובדי הרשות, העוסקים במחקר וביצירה.

בחודשים האחרונים, נפרדנו, באירוע צנוע ומכובד, מעובדים שהלכו איתנו דרך ארוכה. לכל אחד מהם תרומה רבה לארגון, למטרותיו וליעדיו. אני מאחל לעובדים הפורשים שדרכם תצלח, ושימשיכו לקיים עולם מלא ויצירתי.

מנהל ארכיאולוגיה נפרד מאלון דה גרוט

החודש נפרדנו מאלון דה גרוט, ארכיאולוג וחוקר חשוב שעבד ברשות העתיקות 32 שנים. אלון חפר במספר אתרים ביניהם מוצא, רמות, צור באהר, לוד ובמיוחד ידועה תרומתו למחקר של עיר דוד, מחקר אותו ניהל וקידם במסגרת משלחת יגאל שילה ז"ל ומאוחר יותר לקח על עצמו את עיבוד החומר והבאתו לפרסום ביחד עם שותפים.

אלון נחשב לאחד הארכיאולוגים המשמעותיים ביותר בתקופת הברזל בישראל בכמה היבטים: היבטי הסטרטיגרפיה של התקופה, היבטי הקרמיקה השייכים לשלבים השונים שלה בכל אזורי הארץ והיבט נוסף הנוגע בארכיאולוגיה של ירושלים, אלון מכיר כל סנטימטר מהמחקר בעיר הקדומה ובסביבתה שנערך מהמאה ה-19 ועד היום.

השתתפותו בהוצאתם לאור של כרכים רבים בחפירות עיר דוד של יגאל שילה  העניקו לו את ההכרה הנדרשת כאחד מבכירי הארכיאולוגים בישראל ושמו כחוק מוביל של התרבות החומרית של ירושלים המקראית אף נודע בעולם כולו. עשרות הפרסומים, וההרצאות שנישאו מטעמו בכנסים מדעיים, מעידים כל כך. מאמריו מצוטטים במאמרים רבים, ומהווים נדבך חשוב במחקר של תקופת בית ראשון בירושלים וביהודה.

אלון היווה מרכיב יסוד בארגון הקונגרסים הארכיאולוגיים בעשורים האחרונים. יתר על כן, השתתף בארגון סידרת הרצאות פופולריות במכון יד בן צבי וכן היווה נציג הרשות בכנסים אלו.

ברשות העתיקות  אלון שימש במגוון תפקידים, לצד היותו חוקר וארכיאולוג שטח, הוא גם עמד בראש ענף סקרים וכרכז מדעי בענף בקרה מדעית שם הוא הגביר את איכות הפרסומים של החופרים ברשות.

שמו הולך לפניו בזכות כוח ידיעותיו הרבות שאגר עם השנים. עבודת הכפיים, התגליות הארכיאולוגיות ורצונו העז להטמיע תכונות אלו בקרב הצעירים הצוברים ניסיון בזכות ידיעותיו אלו ובכך זוכים לפיסה ועוד פיסה בפאזל אין סופי של הגות וארכיאולוגיה לצד אהבת הארץ.

נאחל לאלון שהפרק החדש בחייו יהיה מוצלח ופתוח לחוויות חדשות. זה הזמן להנות, לנוח ולהגשים את כל החלומות המונחים במגירה, ומעל לכול נשמח להמשיך ולהנות מפירות עבודתו גם בהמשך.

יהודה רפיאנו

מעט הארכיאולוגים והחוקרים שבשמם נקשר מונח מקצועי, ועוד כזה ששינה מגמות מחקריות והביא ליצירה מחקרית מתמשכת וחדשנית. אחד כזה, צנוע וטוב לב מכולם, הוא חברנו האהוב יהודה רפיאנו, אשר לפני כשנת דור היה הראשון שהשתמש בהגדרה הקרמית "בין המרידות", קרי התקופה שבין המרד הגדול למרד בר כוכבא. מאז רבים מחוקרי התקופה, והארכיאולוגיה של ירושלים נוהגים לעשות בו שימוש.

יהודה היה קרוב לכמה מהארכיאולוגים ברשות, ומטיב לספר בשבחו הוא חברו לעבודה, ד"ר עופר שיאון:

"יהודה רפיאנו נולד בארה"ב ועלה לארץ בשנות העשרים לחייו. אחרי שרות צבאי מקוצר ולימודי ארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית מצא עבודה באגף העתיקות/האגודה לסקר והחל את דרכו הארכיאולוגית. יהודה התמחה בקרמיקה קלאסית ואין חרס שאינו מלטף ומכיר. עם השנים הפך יהודה למומחה עולמי, על כך יעידו כל העוסקים בחרסים. כשהם רוצים זיהוי-יהודה הכתובת. אילו היו מרפקיו של יהודה מעט ארוכים, ברור היה כי האיש ראוי להורות באוניברסיטאות הטובות בעולם. יהודה שותף לחפירות רבות והוא אחראי לפרסומם של עשרות דוחות סופיים ומאמרים בענייני חרסים. יהודה תבע את המושג "בין המרידות".

יהודה חפר עם רבים וטובים. אלכסנדר און ז"ל, שאימץ את יהודה כאח, בקשני לדאוג לו. ולי היה הכבוד לעבוד איתו כ-15 שנים לערך. יהודה הכי קרוב לל"ו צדיקים שאני מכיר. הוא נעים הליכות, נכון לעזור תמיד, מאיר פנים ומעל הכל חבר ואדם.

יהודה איש משפחה למופת, גידל בצנעה שלוש בנות לתפארת והוא תומך מסור מאין כמוהו באשתו. לכבוד פרישתו נאחל לו בריאות ונחת.

(כתב: עופר שיאון)

כרמן הרש

במשך שנות עבודתך איתנו, הענקת כל כך הרבה חיים לכל הממצאים,

שעברו תחת ידייך וגם לכל הסובבים אותך. בציור שופע ומנצח שלתוכו יצקת תוכן מיוחד ומוקפד שילווה אותנו, את חוקרי ארץ ישראל הקדומה, שנים רבות.

כרמן עבדה ברשות 32 שנים, חתיכת היסטוריה !

בשנים הללו ציירת עשרות אלפי כלים מאין ספור חפירות.

כלים, שעיטרו פרסומים בעיתונות הכתובה ובדיגיטלית בארץ ובעולם, בספרי לימוד ובפרסומי הרשות, כל ציור קיבל את המבט האוהב שלך,

כאילו בא לספר לנו את ראשיתו. והם מהווים חלק חשוב ונדבך בלתי נפרד מהמחקר הארכיאולוגי של מדינת ישראל.
אציין בקצרה את החפירות המיוחדות שטיפלת מבלי לפגוע בשאר:

תל שדוד, קולה, עין תות, פתורה, וולג'ה,  הולילנד, עיר דוד,

חניון גבעתי, מודיעין תל קשיש.

לדעת לצייר זה כישרון , לתת לציור חיים ולעורר אפילו חפצים דוממים זו אומנות! את ניחנת ביד אומנית שנתנה לכל חפץ מבט אחר ועמוק

ההבנה המומחיות והמקצועיות חסרת הפשרות, הדייקנות ותשומת הלב לפרטים ניכרו בכל מה שנגעת.

כל ההשקעה, המסירות וההתמדה, כולם יזכרו עוד לזמן רב כאן בעבודה.
תחסרי לנו כאן במשרד מאוד. תודה על כל השנים ועל כל מי שאת.
שתדעי, שאנחנו חושבים שאת מדהימה

מאחלים לך עיסוקים מעניינים ובילויים לרוב, הנאה מהמשפחה, זמן איכותי וטוב. צאי להגשים חלומות ואל תשכחי אותנו

בהערכה רבה,

תחום טיפול בממצאים

ולסיום, תצוגה אחת שנחנכה החודש: הלובי של בניין משרד הבינוי והשיכון בירושלים השתדרג

תצוגה ארכיאולוגית חדשה נחנכה בקומת המבוא של משרד הבינוי והשיכון בירושלים, לשמחת עובדי המשרד ולהעשרת המבקרים בו. בתצוגה ניתן להתרשם מממצאים מחיי היום-יום של תושבי החוות הנוכריות ששכנו במקום בתקופה ההלניסטית (מהמאה ה-5 ועד למאה ה-2 לפנה"ס) אלה, פעלו במשך כ-80 שנה, עד אשר חרבו במסעו של שמעון החשמונאי לכיבוש אזור לוד, בשנת 145 לפנה"ס. את החפירות, בניהולו של יחיאל זלינגר, שאף אצר את התערוכה, מימן משרד הבינוי והשיכון בשנת ב-90, במסגרת הקמת העיר אלעד.

בין הממצאים בתערוכה: אמפורות ששימשו לאגירת שמן ויין ונפוצו במזרח הים התיכון. אמפורות אלה, יובאו מהאי רודוס, ועל הידיות שלהן הוטבע ביוונית שם היצרן, או שם הכהן הממונה באותה שנה. בסה"כ, נמצאו בחפירות באלעד 60 ידיות מוטבעות, המתוארכות החל מסוף המאה ה-3 לפנה"ס ועד שנות ה-40 של המאה ה-2 לפנה"ס. מעניין, שתאריך הידיות המאוחרות, תואם לתיאור המקורות הכתובים את כיבוש החשמונאים את האזור.

בנוסף, בתוך שכבת האפר שנחשפה במבנה ששרפו החשמונאים, נאספו כ-11,000 זרעים של כל מיני צמחים מבויתים שצרכו תושבי החווה. בין הזרעים המוצגים בתערוכה; גרעיני דגן (חיטה), קטניות (טופח) ופירות (תאנים). זהו אוסף הזרעים הגדול ביותר מהתקופה ההלניסטית שנמצא בארץ והוא אפשר את שחזור את תפריט המזון של תושבי החווה אחרי 2200 שנה.

התערוכה החדשה, מדגימה את היכולת לשלב בין פיתוח הארץ לשימור העתיקות, תוך שיתוף פעולה פורה בין משרד הבינוי והשיכון ורשות העתיקות.