יכולות השימור של ממצאים ומבנים עולות קומה, כתוצאה ממידע שמספקות הבדיקות המדעיות
היכולת הקיימת בידי המדע, לבדוק ולקבוע מאילו חומרים עשויים חפצים ומבנים, פותחת בפנינו אין סוף אפשרויות חדשות, ועכשיו, היא גם מסמנת פריצת דרך בעולם השימור.
מדעי השימור הוא תחום חדש יחסית בשימוש רשות העתיקות, המחבר בין מדעי הטבע לתהליכי השימור של אתרים וחפצים, שיש להם ערך תרבותי. המעבדה האנליטית לחומרים, בניהולו של ד"ר יותם אשר, מאפיינת את ההרכב הכימי של החומרים מהם עשויים המבנים והחפצים העתיקים. מידע זה, מסייע למשמרים בהתאמת טיפולים 'מותאמים אישית' לעתיקות.
בתקופת הורדוס, נבנתה בקיסריה עיר חדשה, ובה נמל מלאכותי ייחודי. הנמל נבנה בטכנולוגיית בטון רומי, בשילוב בנייה תת-ימית.
בשנים האחרונות, עברו המחסנים ששימשו את הנמל, שימור. במטרה להבין מהי שיטת השימור המיטבית, לקחו חוקרי המעבדה האנליטית דוגמאות של חומרי מליטה שבהם השתמשו בוני הנמל בעת העתיקה. אלה, נאספו מבין אבני החול שבחדרי המחסנים.
עבודות החפירה והשימור בנמל קיסריה. צילום: יניב ברמן, רשות העתיקות
מידת ההתאמה הכימית והמינרלוגית של החומרים המודרניים לחומרים עתיקים, נבדקה בשלושה חומרי מליטה מהתקופות ההרודיאנית והביזנטית.
בקיסריה, נמצאו חומרי מליטה הידראוליים עם מינרלים ייחודיים שגרמו לתגובות הידראוליות, כגון אפר ופחם, חומר וולקני וחרסים. בנוסף, נמצאו חומרי מליטה על בסיס גבס. התוצאות מצביעות על התאמה חלקית בין חומרי המליטה העתיקים לאלה המודרניים, כאשר חומרי מליטה עתיקים על בסיס גבס טופלו באמצעות חומרי מליטה על בסיס סיד, וחומרי מליטה עתיקים עם מינרלים וולקניים, טופלו בחומר המכיל סיבי זכוכית מודרנית.
בדרך לסטנדרט עבודה מדעי בשימור אתרים
עבודה זו, מראה שימוש בחומר וולקני בחומר מליטה עתיק בארץ, בהתאמה למקורות של ויטרוביוס אשר מציינים כבר במאה ה-1 לפסה"נ, שנעשה שימוש בחומר וולקני לחומרי מליטה.
מחקר ראשוני זה, המתמקד במידת ההתאמה הקיימת בין חומרי מליטה מודרניים וחומרי מליטה עתיקים, עתיד לתרום לגיבוש אסטרטגיית שימור באתרי עתיקות ולפיתוח סטנדרט עבודה מדעי בשימור אתרי עתיקות בישראל. תוצאותיו יעשירו את הידע הקיים בכל הנוגע לשימוש בחומרי מליטה מודרניים באתרים ארכיאולוגיים בכלל, ובעתיקות קיסריה ומתחם מחסני הנמל בפרט.
