הרבה קרה מאז מתקפת ה-7 באוקטובר. שעות מתארכות לימים, ימים הופכים לשבועות, הלב והאבל כבדים. אנו במלחמה.
בתוך הקושי, החרדה והעצבות, יש נקודות אור; כל כך הרבה אנשים טובים נותנים ומתגייסים באמצע הדרך, בדרומה ובצפונה.
רשות העתיקות, על אנשיה המדהימים, היא אלומת אור שאני כל כך גאה ונרגש להשתייך אליה. כמעט מאה מאנשינו הטובים מגוייסים למערכה ביחידות הצבא השונות. המרכזים החינוכיים שלנו פועלים בעשרות מלונות מפונים בכל רחבי הארץ בנסיון להשכיח, ולו לרגע, את החוויות הכואבות. המערך הלוגיסטי שלנו מסייע לצה"ל במשימות שוטפות.
המעורבות המרגשת ביותר, הנעלה והנאצלת, הכלל-לא מובנת מאליה, היא זו של החוקרים שלנו, אשר גייסו את הידע הארכיאולוגי-מקצועי הייחודי שלהם, ואשר תחת איום רקטות, התנדבו לזיהוי עדויות לנעדרים ונספים בבתים שרופים עוטף.
מי שלא היה בקיבוצים החרבים בעת הזו, יתקשה להבין את גודל ההקרבה. התמונות לא מצליחות להעביר את הריח והמראות שאופפים את האזור. אבל הארכיאולוגים והארכיאולוגיות שלנו יודעים שיש ביכולתם לספק ודאות לחלק מהמשפחות, וקבר לבכות עליו.
והם הגיעו. ועבדו מבוקר עד ערב. עשו עבודת קודש של ממש.
בימים אלה, אני מבקש להצדיע לכם, אנשי רשות העתיקות. תודה על השירות שלכם את מדינת ישראל. תודה על הציונות, תודה על אהבת המולדת, שאתם נוגעים בשורשיה בעבודתכם. אתם ושכמותכם אחראים לידיעה הפנימית העמוקה, שיחד, באמת ננצח.
ומילה לסיום: בימי מלחמה אלה, ימים שבהם המשק חווה טלטלה והמדינה מתעדפת תקציבים לצרכי ביטחון ולשיקום העוטף, אנחנו עושים הכל כדי להבטיח את יציבות הרשות ואת שכר העובדים. על רקע זה, אנחנו זקוקים להתגייסות שלכם, ולחזרה לשגרה בצל המלחמה, עד כמה שניתן.
נצא מזה מחוזקים.
שלכם, אלי אסקוזידו
